חזרתי הביתה אחרי שבוע ארוך ועמוס בצבא, ובדיוק כשחשבתי שליומיים וחצי אני אתנתק לגמרי מהצבא - שוב צצה מולי הכתבה על הצעת חוק של עמיר פרץ לגבי משכורת מינימום לחיילים בסדיר.

אני לא מתיימרת להבין יותר מדי בכלכלת מדינת ישראל או בבטחון, אבל (כצפוי) גם לי יש דעה על הצעת החוק הזו.

למי שלא שמע (אם יש כאלה) - הנה אחת הכתבות שפורסמו בנושא.

בתור חיילת (צעירה לגמרי) - אני מתנגדת לזה. נכון, זה יכול להיות הרבה יותר כיף ונוח לקבל משכורת גדולה פי 10 מדמי הכיס שאני מקבלת עכשיו, אבל...

אל תטעו, אני לא מתכוונת לתקציב ולסוגייה של מקור הכסף (זה המון כסף, וככל הניראה יקטינו קצבאות של אנשים שבאמת זקוקים להן בשביל להקצות כסף למשכורות הללו... אם בסופו של דבר החוק יתקבל). אני מדברת על המהות של השירות הצבאי.

איך שאני רואה את זה - שירות צבאי הוא כמעט התנדבות (מאולצת, לפעמים) ותרומה למדינה. ברגע שאנשים יתחילו להתגייס בגלל המשכורת - הצבא יהפוך להיות עוד ג'וב, כמו מלצרות, אבטחה וזה פשוט יוריד מהערך של השירות.

ללא ספק, 350 שקל בחודש זה סכום כמעט מזלזל, ואולי צריך להעלות אותו, אבל בשום אופן לא למשכורת מינימום.

אני יודעת שאם אני אקבל משכורת שנמדדת באלפי שקלים ולא במאות, אני עדיין אמצא שימוש (זה או אחר) לכסף, אבל איכשהו אני לא אתגאה כל כך בלבישת מדי הזית שיש לי כרגע.

אתם יכולים להסכים, אתם יכולים לא להסכים.

יום טוב.