אני רוצה דובי ענקיייייייייייי. כזה שאוכל לחבק חזק חזק והוא יהיה בחצי מהגודל שלי ואני אשן איתו וארגיש כאילו אני ישנה עם מישו. כזה שאני נורא אתלהב ממנו לשבוע-שבועיים ואז אתקע איתו ולא אדע מה לעשות איתו D:
אני עדיין רוצה בלון כחול ושוקו חום.
בא לי גם זר בלונים, ולמרות שזה בזבוז כסף מוחלט- אני רוצה!
אני רוצה גם הרבה חגיגות יומולדת, כי לא מרגישה יומולדתית מספיק.
צריך להוציא לפועל את פרוייקט בפל גו'ס. זה שילוב של בננה ותפוח, וזה מיץ דוחה לחלוטין שאני המצאתי. וצריך להקים דוכן, כשאני מחופשת לתפוח (כלומר- שמלה ירוקה) ונימי מחופש לבננה (כלומר- שמלה צהובהP: ), ונחלק דוגמיות לאנשים. אה, ואני אעצב את הדוכן ונימי יעשה אותו כי אני לא יודעת לצייר P:
בבבבבבבבבפל ג'וס! D:
שוקו!
אני כזה, גדולה פתאום. ומסיימת הכל. והולכת למכינה, שיהיה אחלה לגמרי. וכנראה שגם בצבא יהיה לי טוב. ואני יכולה לשתות באופן חוקי, וה18 הזה מביא לי הרבה יותר עבודה וכאלה. אבל, בתוך כל הגדילה הזאתי יש גם המון עצבות.
כי לא תהיה כבר נגינה, וגרגורי.
לא תהיה כבר מגמת מוזיקה. עם כל הכלול (הרכבים,אנשים,קונצרטים,ערבי מגמה..).
לא תהיה יותר מריה.
לא אראה כבר הרבה מאוד אנשים. ואלו שכן אראה- לעיתים רחוקות.
לא יהיה יותר בייביסיטר. וזה לא כסף, זה לא זה. הילדים האלה, כלכך נקשרתי אליהם כבר. והם כלכך אוהבים אותי.
כלכך הרבה אנשים ודברים שאתגעגע אליהם.
ובכלזאת, גם יש שמחה. אני מסתכלת על עצמי, ועל מה שעברתי ולאן שהגעתי ואני מאוד מאושרת. חוויתי דברים בהחלט מיוחדים, והכרתי אנשים נהדרים, והתפתחתי בצורה טובה למדי (תרתי משמעP: ), ובאמת טוב לי. הדבר היחיד שמערער כרגע זה ריבים עם נימי או התקפי געגוע לאנושות. טוב לי עם מה שעשיתי בחיי, טוב לי עם מה שהולכת לעשות, טוב לי עם מי שאני.
ובכלזאת, בתוך כל הטוב הזה,
יש גם הרבה עצבות.
בברכת העתיד כבר כאן הנה אנחנו בני 18,
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
