שינויים.

ההורים הלכו עכשיו לקנות לי יומן, למכינה. שאכתוב שם מחשבות ומסקנות ושמחות ועצב.

אני מתחילה את המכינה עוד יומיים. זה נורא קרוב, וזה עכשיו גם נורא מפחיד. יהיה לי נהדר שם, אין לי שום ספק,

אבל.

אפילו לא בא לי להתחיל לארגן את הדברים, לא בא לי לחשוב על זה שאפגוש מיליון אנשים חדשים (45, ליתר דיוק) ואצטרך להיות בסדר ולא לחשוב על נמרוד ולהתחבב עליהם, לא בא לי לעבור את הנסיעה הזאת לבד ובלי להתקשר אלייך ולהעביר חששות, לא בא לי.

אני רוצה להיות כבר ביום שלישי, בשעה 11:30. אז כבר אפגוש את כולם, ויהיה בסדר. אני יודעת שאחרי שאפגוש את כולם, אהיה כ"כ עסוקה בהכל, ובטח יסבירו לנו על המכינה ומה שנעשה בימים האלה ויחלקו אותנו לחדרים.

אבל.

עד יום שלישי, בשעה 11:30, יש יותרמדי זמן. זמן שבו אני צריכה לארגן את כל התיקים, ולחשוב מה אני צריכה ומה לא, ולארגן מוזיקה, ולהיפרד מיונתן ונועה, וכנראה גם מחברות, ולעשות המון דברים רגילים, כשבעצם- שומדבר לא רגיל.

חלמתי על איתי הלילה. החלום עצמו לא כזה משנה- אמר לי שהוא צריך לדבר איתי, בעצם התכוון לאחווה שהייתה מאחוריי.. משו כזה.

בזמנו, תהיתי המון אם הוא עדיין קורא אצלי, ומתי הפסיק. אני מניחה שכבר זמן רב שהוא לא קורא אצלי.

כשחזרתי לדבר עם יואב, תהיתי אם מתישהו אני והוא נהיה ככה. קיוויתי שמתישהו נהיה ככה..

אבל, כשחזרנו קצת לדבר- הוא עדיין היה איתי המעצבן והפוזר שלא רוצה לדבר איתו. אני חושבת שאףפעם לא נחזור לדבר.

לפני כמה חודשים, לקראת סיום בצפר, חשבתי עליו. חשבתי על זה שאולי אתגעגע אליו, וזה יהיה מוזר לאחר כ3 וחצי שנים שהוא היה חלק מחיי (בין אם זה כידיד, בין אם זה כחבר, ובין אם זה כאקס שרגילה לראות אותו יום-יום) שהוא כבר לא יהיה. האמת, שלא היה מוזר בכלל. טוב לי יותר ככה.

למרות שאז, אני רואה תמונות שלו פתאום עם אליקו בשיער קצר, וזה מוזר. מוזר לראות אותו עם קצר, מוזר לראות שיעל הגיבה על זה. עכשיו, אפילו מוזר לי שהם החזיקו ויחזיקו יותר זמן ממני ומנמרוד.

אז בקשר אלייך- יודעת שאתה עוד קורא. תוהה מתי תפסיק, אם בכלל. באיזשהו מקום, לא רוצה שתפסיק.

אבל זוכרת, שכשהמשכתי הלאה והתחלתי לחשוב על בחורים אחרים- היה לי קשה לכתוב את זה פה. בהתחלה. לא רציתי לפגוע בו. אני לא רוצה למנוע מעצמי לכתוב מה שחושבת..

ואפילו עכשיו, לפני הפוסט הזה, תהיתי אם לכתוב אותו בכלל או לא. אבל, בכאילו, זה הבלוג שלי. למען המחשבות שלי. אז אסור לי לחשוב עלייך, ועל מה שזה יעשה לך או לא יעשה לך.

מה שכן, אני רוצה שתדע שהיית משמעותי מאוד בשבילי. כתבתי את זה ביומן מסע, ואני אכתוב בתמציתיות שוב-

אתה היית מיוחד בשבילי, הקשר הזה היה מיוחד בשבילי, ואני לא אתן לעצמי לזכור רק את הדברים הרעים. אני לא אשכח אותך, ולא אזכור אותך כסתם קטע אילתי, אני ממש הופתעתי ששאלת את השאלה ההיא אז בת"א. נתתי לך את כולי, גם נפשית וגם פיזית, איך לעזאזל יכולת לפקפק במה שאתה בשבילי?.

אני מאחלת לך את כל ההצלחה בטיפול, בצבא, בחיים. אני ממש מקווה בשבילך שתלך לטיפול, ותיתן לצבא לעשות ממך בנאדם יותר בוגר.

אני אתגעגע אלייך. אני מאוד מקווה להתגבר עלייך מהר, אבל שתדע שזה לא כי אין לך משמעות בשבילי- רק כי יש לך יותרמדי משמעות בשבילי. הרבה יותר קל פשוט להתגבר. הפרידה הזאת יותר מדי כואבת לי, יותר מדי לא רצויה על- ידי. אבל לא הותרת לי ברירה, אתה יודע. כשבאתי לאילת ביום ראשון הלכתי עם הרגש- אמרתי שפאק איט, אני אוהבת אותך, אתה אוהב אותי, וזה יעבוד. הפעם הלכתי עם ההגיון.

המדהים הוא, ששנינו יודעים שאני צודקת. שנינו יודעים שאני מדהימה, ושמגיע לי יותר טוב. היית חלש מדי, אולי חלש מדי גם בשביל להודות בכך שאתה צריך להשתנות ולא יכול לעשות את זה בלי עזרה מקצועית. תהיה חזק נמרוד, תהיה חזק מספיק בשביל לעשות את השינוי הנחוץ. זה לא ששיקרת רק לי, זה לא שתנהגת רע רק אליי- יש לך יחס דפוק, יחס שחייב שינוי.

כנראה שהקשר הזה היה שונה לחלוטין לפני שנתיים, כשאני גם הייתי חלשה. כנראה גם שהקשר הזה יהיה שונה לחלוטין עוד שנתיים, כשאתה תהיה יותר חזק.

אבל הקשר הזה היה עכשיו. כשאני חזקה, ואתה עוד לא.

אני לא יודעת מה יהיה עוד שנה, שנתיים, חמש. אולי ניפגש, אולי לא. אולי נחזור לדבר, אולי לא. אולי אפילו נחזור. זוכר שאמרתי לך שלא יכולה אףפעם לענות על שאלות על העתיד? אני פשוט לא יודעת. אף אחד לא יודע. אבל אני רוצה שתבין שאתה צריך לעשות את השינוי אך ורק בשבילך. לא בשבילי ולא בשבילנו. בפוסט (המאודמרגש,שמכוון להוריי) כתבת שאם תזכה בי זה רק לאחר שינוי וטיפול והבנה של הדברים. לא רוצה שזאת תהיה החשיבה שלך. תאמין לי שהייתי שמחה שנהיה ביחד כשאתה אחרי טיפול ושינוי משמעותי בגישה, אבל לך תדע מה יהיה אז. שנינו נהיה אחרים, אולי אחרים מדי. בהצלחה. באמת.

תעשה את זה בשבילך. אך ורק בשבילך. תבין שאתה פוגע באנשים אחרים וכך גם בעצמך. קודם כל בעצמך. תאהב את עצמך מספיק בשביל להבין שאתה פוגע בעצמך, בשביל להבין שאתה צריך לשנות את עצמך בשבילך. ואם אתה לא רוצה לשנות את עצמך, בשבילך, אז שומדבר לא משנה. אל תעשה כלום לשינוי עצמך בשביל מישהו אחר. קודם כל- תאהב את עצמך, תחשוב על עצמך.

69>

אז כפי שנאמר, יום שלישי מכינה. וזה כנראה הגיע בתזמון מאוד טוב, זמן להתחלה חדשה ולהכרת אנשים חדשים והתעסקות בדברים אחרים מלבד נמרוד.

אני ממש שמחה שהתקבלתי, שההורים הסכימו. אני מרגישה שזכיתי בכלכך המון. זכיתי בהורים שתומכים בטיפול (ולא חושבים שזה למשוגעים או שזה סתם בזבוז כסף, כמו רבים מההורים), מה שהוביל לאהבה עצמית והבנות מאוד חשובות בקשר לעצמי ולסובבים אותי באותו זמן, מה שהוביל לאדם חזק יותר ועושה מה שהוא רואה לנכון, גם אם זה נורא קשה (ראו ערך הפרידה מנמרוד). אני מרגישה שזכיתי במכינה הזאת, באמת. חיכיתי לזה כלכך הרבה, התלהבתי ממנה המון, ואני יודעת שהיא תעשה לי רק טוב. אני מניחה שזה גם יוביל לתפקיד טוב בצבא כך שהשלוש שנים הבאות יהיו טובות. לאחר מכן- אני מאמינה שאני אצליח. הדרך אולי לא תהיה פשוטה, אבל אני יודעת שאני חזקה. אני יודעת שאני מדהימה, ושאנשים רואים שאני מדהימה. אני יודעת שאני אעשה מה שטוב לי בסופו של דבר. אני מאושרת במי שאני ולאן שהגעתי.

וגם אם קשה, עכשיו או בעתיד, יהיה טוב. כי חייב להיות טוב.

היה לי מאוד חשוב לשמוע כמה שחשוב לך שאהיה מאושרת. אני מאושרת, שתדע. כי למרות הכל- אני אני. ואני אוהבת את עצמי, וזה הכי חשוב.

אני אוהבת אתכם, אנשים. לא מכולם איפרד כמו שצריך, לא ממש רוצה להיפרד כרגע. הספיקה לי הפרידה מנמרוד P:

אבל זאת לא פרידה. כולה ביום חמישי חוזרת הביתה ^^

תודה על הכל