שינויים.

אז, אתה לא בדיוק מי שחשבתי שאתה.

אז אתה מעשן נרגילה, ואתה קצת שרמוט.

ואתה גם כלל לא כזה תמים.

ואני רוצה אותך,

מאוד.

      אולי אף יותר מקודם.

והחוסר וודאות הזה מתסכל אותי כלכך.

לאיודעת איך אתה רואה אותי,

וכל הדבר הטיפשי הזה של "הרגע הנכון" מעצבן.

אני רוצה לפעול, ועכשיו.

אני רוצה אותך, ועכשיו.

אבל ההגיון שב ואומר לי שאם אעשה משו עכשיו,

כשכלכך לאיודעת מה קורה בינינו,

יכולה להרוס ידידות טובה בהחלט.

אז מחכים לרגע הנכון.

מדהים, איך שנקשרתי אלייך ואל שלל האנשים במכינה בכולה חודש היכרות.

הבחור עם החיוך המקסים,

אתגעגע אלייך בשבועיים האלה.

אתגעגע גם לרבים אחרים.

אתה יודע, יש כלכך הרבה דברים שרוצה להגיד לך.

רוצה להגיד שלא לגמרי צחקתי כשאמרתי שאארח לך לחברה בלילה. רוצה להגיד שיש לך את אחד החיוכים המדהימים ביותר שראיתי. רוצה להגיד לך שאתגעגע אלייך בשבועיים האלה (ולא שכחתי שאתה חייב לי פאב טוב בנתניה P: ). רוצה להגיד שכשישבנו שנינו על הספה במועדון, ואתה שמת ככה את היד מאחוריי, כל מה שרציתי זה שתחבק אותי חזק ואני אתחפר בתוכך ויהיה לנו טוב, יחד. רוצה להגיד שכשהיינו במדורה ואני שכבתי עלייך ומדי פעם הסתכלתי עלייך שר והצחקת אותי נהנתי מאוד. ורציתי שתלטף לי את הראש ברכות, כמו שכמעט עשית. רוצה להגיד שאני מתה עלייך, ומתה לנשק אותך ולהיות איתך. וואו, חנצ'וק. עשית לי משו.

וזה משמח עד מאוד.

ומתסכל עד מאוד.

תהיה שלי?

היה שבוע נהדר ממש. ביום הראשון (שזה יום שני, בגלל חופש ראש השנה) היה לא משו, כי בלילה שלו החלטתי לנתק קשר עם נימי. כתבתי על זה בפוסט הקודם.. החלטה שהייתה לא פשוטה בכלל, אבל הרגשתי שזה נכון. ובמשך השבוע הבנתי עד כמה. בינתיים מאוד טוב לי עם ההחלטה הזו, ומקווה שהשבועיים הקרובים בבית, עם כל זכרונות נימי, לא יקשו עליי. אבל למחרת היה כבר הרבה יותר טוב. הרצתי בפני הקבוצה (התחלקנו ל4 קבוצות ולאחר שביום הראשון היה לנו כל מיני הרצאות על הדרכה ומתודיקה, ביום השני הרצנו בפני הקבוצה המצומצמת) והלך מאוד טוב. אנשים אמרו לי שאני משדרת ביטחון (הייתי לחוצה כמו החיים, איזה ביטחון?), מדברת ברור ולאט, נושא מעניין (תרבות הפנאי של הנוער- אז והיום), העלתי שאלות טובות ובסה"כ היה טוב מלבד זה שפתחתי דיון קבוצתי שלקח יותרמדי זמן והשתלט קצת על ההרצאה (ולמעשה זה לא לגמרי אשמתי כי היו צריכים להודיע לי דקה לפני הסיום כדי שאעשה סיכום ושכחו להודיע לי). למחרת היינו במקום שבו נעשה את ההתנדבות בוקר (אני באיזה גן ילדים בחווה חקלאית בזכרון. מקום מאוד נחמד. בצהריים אני בהתנדבות שרציתי ^^) והיה די בסדר, מלבד זה שהמנהלת של המקום הייתה לגמרי אאוט ועיצבנה אותי קצת. לא הייתה מאורגנת בשיט. הבעיה היחידה שלי זה שההדרכות בגני ילדים נעשות בזוגות והבת זוג שלי לא אחראית, לא רצינית, לא מתחברת איתה ודי מאוכזבת מהזיווג \= בערב ישבתי עם כמה אנשים ושיחקנו קלפים והייתי נורא אנרגטית ושמחה וזה היה כלכך כיף!

קיצר בלהבלה. ביום חמישי הלכנו לפאב של הקיבוץ! ^_^ היה ממש נחמד, שתיתי קצת (הורדתי טקילה עם טל P: ) ובטעות שפכתי על חן ודורין בירה  (חן שאל אותי אם אני רוצה לנקות לו את המפשעהXD ><" אמרתי לו שאני לא עד כדי כך שיכורה P: ). אבל מלבד הטעות הזו, שממש דיכאה אותי (כי הייתי שיכורה, וכי חן עשה לי ריגשי), היה ממש כיף. רקדתי ושתיתי והיה אחלה. היה שם גם כמה אולפניסטים חתיכים אבל זה לא משנה. אה, וגם ממש רציתי לפעול בנוגע לחן. עות תעיד, כי הטרדתי אותה באמצע הלילה ובכיתי לה על זה שאני רוצה את חן ><"

למחרת נסעתי לחתונה של עמיה, עם השמלה שאני תפרתי D: היה מרגש, הרבה התלהבו מהשמלה, שתיתי קצת (באמת קצת!), האוכל היה ככה-ככה (הקינוחים לעומת זאת היו אחלה), חילקו לנו בועות סבון בצורת חתן וכלה, היה ממש כיף עם המשפחה, עשו לי רגישי על זה שחוזרת למכינה ולא נשארת למנגל שעשו אצלי אתמול, רקדתי המון ובאופן כללי היה נהדר! חזרתי למכינה לערב תרבות מגניב. למחרת היה טיבוע (חן הרצה, הוא ממש אוהב ציפורים. היה כיף לראות אותו מרצה על משו שהוא כזה אוהב), וליטפתי ציפור! ליטפתי קורנית (אומשוכזה><) וצופית, שזו אחת הציפורים היפות!. אחרי זה הייתה הרצאה של אמא של כנרת, והיה נורא. היא הייתה כזאת מעצבנת, היא בקושי הרצתה ובעיקר נתנה את הדיעה שלה. היא אפילו לא הציגה את עצמה.. זה היה כזה "טוב, אני אעשה לך הרצאה על פמיניזם- תהיו פמינסטים!". אין לי בעיה עם פמיניזים, יש דברים שאסכים ויש שלא, אבל היא הציגה את זה בכזו קיצוניות ולא נתנה מקום לדיעה נגדית והיא הייתה פשוט מעצבנת. תוהה אם היא הרצתה אי פעם. קיצר אח"כ היה משו משעמם של חיילים ואחה"צ- ערב צבענו את המועדון והכנו ארוחת ערב והיה ממש כיף. למרות שנהרסו לי מכנסיים בגלל הצבע P: היה טעים וכיף וצילמתי הרבה. כנראה שאעלה את התמונות רק אחרי יום כיפור..

קיצר ממשממש חפרתי. אניוואי היה כיף ממש, למרות שנגיד בערב שישי התחרטתי קצת שלא נשארתי בבית כי זה בכלזאת משפחה ובכלזאת לא רואה אותם הרבה ונשארתי כולה בשביל יום שבת ושישי ערב. אבל בסופו של דבר היה ממש נחמד אז אחלהבחלה (:

(אגב, ביום שישי אסור לנו ללכת לפאב, ויש כאלו שהלכו. המדריכים דיברו איתנו על זה, ולי-כאחת שלא הלכה לפאב- היה מאוד קשה עם השיחה הזאת. הם באמת מאוד התאכזבו. תכלס מה אכפת להם? כולה יום אחד לא יילכו לפאב. ואלו שהלכו אמרו גם שהיה הרבה יותר כיף בחמישי, כשכולנו הלכנו. מקווה שהאנשים במכינה הזו התאפסו על עצמם, כי יש רבים שמבריזים משיעורים ולא מתעוררים לפעילויות ושמים פס על המכינה הזאת. תכלס שילמו הרבה כסף כדי להיות שם. זו זכות, לא חובה. שייקבלו את זה >< ).

קצת ספרותי, תתגברו?

המחשבות שלי כבר לא מחשבות.

בוהה באוויר ומכלול של רגשות צף לי במח ודמעות וחיוך וכלום ענקי.

איך יוצאים ממערבולת שיצרתי בעצמי?

22.9, 1:21. זה היה לאחר השיחה עם נימי על הפסקת הקשר.

אני נקרעת בין המצוי לרצוי כשבעצם שומדבר לא מצוי וגם לא בדיוק רצוי.

22.9, 1:14. גם, לאחר השיחה. המצוי הוא כביכול נימי, הרצוי הוא כביכול חן. שניהם לא באמת מצויים, שניהם לא באמת רצויים. נימי עושה לי רע, עם חן לא הייתי סגורה עד כמה זה נכון לפתח משו כזה עם מישו מהמכינה.

הוא נכנס לרכבת, אחד ככולם נדחף ונדחס ומנסה למצוא ס"מ בו יוכל לעמוד.

היו לו שני תיקים- תיק גב ענקי, כזה של צבא, ועוד תיק צד קטן. היה נראה שכבד לו, ולכן הניח את תיק הצד על הריצפה לידו.

תחנה הבאה ת"א ההגנה, חשבתי לעצמי.

בטח יהיה פחות עמוס. ה,מה שנראה, חייל שלנו ואני נוכל אולי אף לשבת.

הוא דווקא ירד בתחנה העמוסה הזו.

כנראה מלחץ שכח את תיק הצד הקטן..

לא.

הסתכלתי עליו, על התיק..

לא.

הוא לא שכח.

הוא החל למהר, וידעתי. ידעתי שלא אראה אותך שוב.

חשבתי עלייך, שתדע. רגע אחרון, ואני מדמיינת עצמי מנשקת אותך ברכות.

הרגשת?..

                                      בום.

21.9, 9:46. בדרך למכינה, ברכבת. חשבתי עליו באמת באותו רגע, על נימי.

שיהיה בהצלחה לכל הצמים ולכל אלו שלא. נצלו את הזמן כראוי- לכו לישון!

שלכם,

אני.

נ.ב- אני אוהבת את האנושות, בחיי. את טל גור-אריה עם השיחות הזורמות עם הטלפתיה וההבנה ובאמת שכיף, את חן עם החיוך המקסים והמכות בצחוק והישיבה המחובקת-לא מחובקת והירידות האחד על השניP: , ואת איילה הפסיכופתית להפליא ולמרות שלפעמים קצת אובר-היפר; ממש מתה עליה, ואת טל הררי המצחיק שהשבוע התחברנו יותר (בכלל התחברתי יותר לאנשים השבוע והיה כיף), ואת ניר ואת מרב ואת מיכל ויו, הכרתי כלכך הרבה אנשים מדהימים בזכות המכינה הזאת (חוץ מאת גור-אריה. אותו הכרתי בלי קשר למכינה P: ) וזה כלכך כיף. המקום הזה נהדר לי ממש. והריחוק מהבית נהדר לי עוד יותר (כן, הספקתי לריב קצת עם ההורים. שיו איזה כיף~!).

החיים טובים, אז מחייכים (:

וכדי שלא יהיו שום אי הבנות- גם את החברים הנסציוניים אני אוהבת עד מאוד, וכמובן שיותר. אין תחליף לכם, ולעולם לא יהיה.

עריכה (אותו יום,15:49)-

שיו, יש לי מנוייה חדשה. אין לי שמץ מי את, אבל ברוכה הבאה ^_^

ו,מצחיק אותי איך שאתה משנה כלמיני דברים בבלוג שלך ופתאום שמה לב וזה מעורר בי כלמיני רגשות אמביוולנטיים. להדגשה של "חייב להשתנות" שמתי לב כבר לפני כמה ימים, וזה עשה לי קצת שמח, אבל בעיקר.. כזה.. לאיודעת, תמים. מוזר. אין לי איך להסביר. גם היום עברתי על הרשימות ופתאום ראיתי את כל האזכורים עליי וזה נראהלי מזה מוזר, לא במקום, מה לי ולבלוג שלך בכלל?. אניוואי, בהצלחה שיהיה לך. עם ההדגשה.

(ואין לי שמץ למה עשית את זה. לא את ההדגשה,את הדבר השני. האחר. אבל זה היה צריך להיעשות, גם אם לא באמת התכוונת. אני מודה לך על זה מאוד.)