שינויים.

מזה לפעמים, כוסעמק? שואלים אותך אם אתה קורא בבלוג שלי, ואתה עונה לפעמים?

מה, כמשעמם נורא ומחפש תעסוקה אז נכנס לפה? או,לאיודעת.. פתאום במקרה רואה עדכון שלי בדף הראשי אז אומר "נו שיהיה,ניכנס".

לפעמים.

כשיוצא, את יודעת.. אני נכנס.

כשיוצא.

ככה,בקטנה. במקרה.

זה או כן או לא! לפעמים.

פאק איט, זה לא שבאמת אכפת לי. אני באמת לא מבינה למה כן שאלתי.

רק כדי להבין מה לכתוב,מה לא, מה תיקח מזה ומה לא?.

אני אכתוב מה שבא לי. גם ככה כותבת מה שבא לי.

ויודעת שלא תיקח מזה כלום.

*~*~*~*~*~

אוף בוניטה השתינה לי בחדר לפני איזה שעה. היא לא עשתה את הצרכים שלה בתוך הבית כבר איזה 5 שנים. גם כשהיא הגיעה אלינו היא ידעה שאסור בתוך הבית, ורק אולי כשהייתה לבד המון שעות עשתה פיפי או משו. אבל באמת שלא קרה ממש אףפעם.

משו עובר עליה, ואני לא יודעת מה, וזה מחרפן אותי.

והיא מזדקנת לי, כלכךכלכך מזדקנת לי שזה נורא.

אני מפחדת כלכך.

ובעוד מספר שנים מועט ההורים יתקשרו אליי, ויגידו לי שהם צריכים להיוועץ איתי באם להרדים אותה או לא,

יגידו לי שהיא כבר כלכך זקנה ומסכנה ואולי כדאי לגאול אותה מייסוריה.

ותאמינו לי- אבאשלי יהיה הראשון שיציע את זה. זה לא שזה לא קרה כבר, שהוא הציע-

והכל בגלל שהיה לה קצת בעיות בירך. אדיוט. מעולם לא אהב אותה.

או לחילופין, הם יתקשרו ויגידו לי שכבר אין לי כלבה. ובעצם,

היא כבר לא תהיה ממש שלי.

היא כבר לא ממש שלי.

אני חוזרת ליומיים וחצי פעם בשבוע, וביומיים וחצי האלה יוצאת איתה פעמיים-שלוש,

וזהו.

בזה מסתכמת השייכות שלה אליי.

אז היא עדיין נורא מתרגשת כשאני באה הביתה, ועולה לישון איתי לפעמים,

אבל עוד כמה זמן זה ימשיך,הנאמנות הזו? עוד חודשיים? חצי שנה? שנתיים?

מה יהיה כשאבוא רק לביקורים מהאוניברסיטה..? (אם אני לא אקח אותה איתי בכללO: )

אולי כבר בכלל לא תהיה לי כלבה עד אז.

איך את מדברת, טיפשה?

אני מדברת אמת.

*~*~*~*~

אני שונאת מחזור.

שונאת.

אתמול הרווחתי 125 על שעה שהייתי עם 2 ילדות גדולות (כך שלא הצריכו טיפול אומשו) ועוד כמה שעות של טלוויזיה,

וזה לא היה שווה אף שקל.

4 וחצי שעות של סבל, באמאשלי. או לפחות 3 שעות מתוכן.

כל מה שרציתי זה לישון, והמון מזה.

*~*

שונאת את העולם.

לא אני לא.

אבל שונאת משו.

אני כועסת עלייך שהתקשרת. זה היה כ"כ מיותר.

ואני שוכחת איפה אתה ואיפה אני,

ושבעצם עשיתי בדיוק את אותם דברים מטומטמים עם איתי, בתקופה שעוד הייתי בתהליך הטיפול ולא אחריו,

ושבעצם גם כשהיינו בהפסקה התקשרתי אלייך (אם כי הסיטואצייה שונה מעט) ושנאתי את עצמי על זה.

ואני שוכחת, שאני במכינה. ולמרות שאני כבר כמה ימים פה, ימים לא פשוטים,

אני אחרת ממך. יש לי תמיכה של המכינה ושל החיים החדשים שנוצרו לי ושל החברות הנהדרות,

תמיכה..שונה משלך.

ובכלזאת הכעסת אותי.

אבל אני לא שונאת את העולם.

יש דווקא אנושות נהדרת בעולם, באמת. אני מתה על האנשים שאני מכירה כרגע.

אני לא יודעת מה כן. אם שונאת, ואת מי או את מה,

אם כועסת ועל מה בדיוק.

*~*~*~*~

מעדכנת המון,אה?.

תתגברו. תסננו את הבלוג שלי לשבוע וחצי הקרובים כי כנראה שיהיו הרבה עדכונים.

לפחות אח"כ סוגרת שבועיים במכינה, לא תראו עדכון ממני רוב הסיכויים בשבועיים האלה.

איזהכיף, שבועיים במכינה! שבועיים של לא להיות בבית, עם כל הכולל של הורים וזכרונות ואיכסה שלבית,נו.

שבועיים של אנשים נהדרים וכיף.

חיסרון- צריכה להביא וואחד תיק ביום ראשון, עם כל הבגדים לשבועיים ואח"כ כל הכביסה של שבועיים,

ועוד צריכה להתחיל להביא דברי חורף.

איזה כיף שחורף!.

*~*~*~*~

(אני מתגעגעת אליו. אל חן.

ועודיותר- מתגעגעת למישהו. איזהכיף זה אהבה.

ואגב- נזכרתי בעוד דברים טובים מנימי, במקרה כזה אתמול.

נזכרתי בגשם, כשאנחנו אצלי. ונשיקה בגשם, ושהוא הפיל אותי לדשא הרטוב וכלכך כעסתי עליו באותו רגע ועם זאת כלכך אהבתי אותו.

לפי דעתי נזכרתי בעוד משו. אך שכחתי)

*~*~*~*~

איך הייתי מאושרת שלשום. אור עשתה לי באמת טוב.

וטל הזה, בחיי. ילד חמוד.

אני אוהבת כשאנשים עושים לי טוב.

אפילו מהדברים הקטנים של התכתבות-תגובות-של-תמונה.

*~*~*~*~*~

אז לזרום, אתן אומרות?. נזרום.

באמת מקווה שיהיה לאן.

איזה איכסה של פוסט. כאילו, התוכן יכולהיות נחמד או משמעותי או חרא כזה,

אבל איך שהוא כתוב.. ><"

וואט-א-ב-ר!

אני עייפה. בוניטה הזו העירה אותי בפאקינג 5 וחצי בבוקר.

אני מרגישה שיש לי עוד מה להגיד, שבא לי עוד לכתוב,

אין לי כלכך מה.

לילהטוב.

(הי,ברוכה הבאה אוקטובר)