שינויים.

זה היה ארוך. וקשה

אבל, מזה שווה את זה!

טוב, אז התחיל במסיבה של המכינה ביהוד. אז כמובן שפניתי בפנייה הלא נכונה, אך! אני חברותית וגם מסתבר שעוד כמה- אז אחד מזה חמוד עזר לי (בדיוק נסע לשם [ולא ידע שזה הרחוב שהוא צריךXD יחי הGPS], אז נסעתי אחריו), ואחרי זה עוד כזה "חפשי אותי בפייסבוק! דור משומשו 22". אין לי שמץ. "אחלה". קיצר, במסיבה היה נחמד, מלבד זה שלא יכולה לשתות- תפקיד שאףפעם לא הייתי בוXD אך התגברתי על המכשול בהצלחה! היה נחמד לפגוש את האנשים, למרות שהיינו יחסית מעט. גם, כמו מורעבת טובה, טחנתי שם אוכלXDלאחר מכן, נסעתי לי לרעות! (הישוב,לא רעות שבנתניה כרגעXD) במקרה מישהי גרה ברעות, אז נסעה איתי. ואיזה מותק איילה, כשאמרתי לה שהולכת "טל! לא. בואי לפה..", "מה?", "אל תלכי עכשיו".. חח (:

אהכע, רגע.. נסעתי לרעות כי יונתן גר ברעות ועשה מרתון סרטים.

לאחר שהובהר- אז נסעתי לי לרעות! פאקינג חור, לעזאזל. מזל שנסעתי עם מישהי><" היה ממש כיף, ישר כשראיתי את יונתן קפצנו אחד על השני בחיבוקים (הילד הרים אותי! חזק השטוח הזה^_^). איזה ילד חמוד, בחיי. היה שווה את הכל רק בשביל לראות אותו. כלל סוף של סרט "הלהקה", מלאן חיבוקים, "יו יונתן/טקה- התגעגעתי!" ותרגילי טקאוונדו שעשה לי (מה שכלל בעיקר להשכיב אותי על הריצפהXD הזכיר לי את איתי קצת, עם הנינג'יטסו שלוXDD), חברים פריקים אך בהחלט חביבים שלו, הכרה של סינדי המפורסמת של החבורה המתקרנפת מהמכינה שלי (לא תבינו,עזבוP: ) ובקיצור- באמת כיף. יונתן הכריח אותי לבוא אליו בשישי. נראה..P: אה, וגם כדי להוציא אותי משם- נדרשה חבורה שלמה (הרגשתי כזאת מטומטמת><"). אחד מהם צייר לי מפה, אחרת כתבה על זה הקדשה, ובסופו של דבר אחר הסביר לי בדרך כזו הרבה יותר פשוטה מהמפה ההזויה שצויירה לי.

אז הכל טוב ויפה, נכון? אז זהו, שלא! בדרך חזרה מרעות הביתה הסתבכתי על ימין ועל שמאל.. התקשרתי ליונתן כל שנייה בערך ונכנסתי מזה ללחץ. אני באיזה דרך ארוכה, חשוכה וריקה, בפאקינג 4 וחצי בלילה. בסוף הגעתי לרחובות (כשהייתי אמורה בעצם להמשיך על ה431 לראשון><), אבל לקצה רחובות שאני לא מכירה. בבכי תמרורים (טוב,בערך) התקשרתי להורים שידריכו. מסתבר שהייתי מאוד קרובה ליעד, אבל לא הייתי יודעת ת'דרך בלעדיהם.. קיצר, אחרי שכל הלחץ והחושך והפחד עברו- הגעתי לי הביתה בשלום והסכמתי עם עצמי שלעולם לא נוסעת ב5 בבוקר לבד. או לפחות בלי רדיו><" (בחייאת, חייבת לקנות רדיו לאוטו הזה).

אבל כעת, לאחר שרגועה- כיףכיף! אולי באמת אסע אליו בשישי. הפעם, אשכנע מישו לבוא איתיP:

ותודה לאל על המצאת האוטו. הרישיון הזה זה דבר נהדר, אני אומרת לכם. לכו לעשות!

בברכת אני פאקינג מאושרת (ועודקצתלארוגעהמהלחץXD),

אני.

אהכע, ובוקר טוב אומשוP:

עריכה (אותו יום, 21:35)-

נזכרתי בזה- הפסטירבין הראשון שלי, פעם ראשונה שפגשתי את יונתן (אי שם באמצע י') XD