שינויים.

פאקינג איי, 2010 פה.

ו, וואלה- היה אחלה!

בסיליבסטר הייתי באבאלה עם דורין ויובל, פגשתי אנשים הזויים מיבנה,נסצי,אילת ושלל מקומות האזור, השתרללתי כהלכה (הוהו ><"),שתיתי, נהניתי!! השנה החדשה התחילה לה ברגל ימין וזה נהדר לי. אמנם הבנתי שיותר בא לי משו יותר רציני מהתמזמזות אקראית עם מישהו שאין לי שום קשר ריגשי אליו (למרות שהוא היה חתיך D: ), אבל באמת שהיה אחלה.

ההבנות שלי לגבי עצמי משתנות כלהזמן, עם כל ה

נוח לי בלבד שלי. טוב לי עם עצמי, עם זה שיכולה להתרכז בי ובמכינה בלי לחשוב על החבר שמחכה בבית, שיכולה להשתרלל בסיליבסטר וסתם לשבת מחובקת עם מישהו ושילטף בשיער. ומצד שני גם

קשה לי לבד. טוב לי לאהוב ולהיות נאהבת, אוהבת לתת מעצמי ואוהבת את כל האינטימיות והמיניות, ויש המון געגוע לקשר.

אבל עזבו שטויות, העיקר שטוב לי.

לעשות סיכום?.

סיליבסטר שעבר הייתי חברה של נמרוד, רק שהוא היה באילת ואני הייתי מדוכאת כמו החיים. השנה הזו הייתה מדהימה ברובה, אבל מאוד כואבת וקשה. עשיתי טעויות כבדות עם נמרוד, והייתי עיוורת. עם זאת, עשיתי החלטות מדהימות של ללכת למכינה ולהיפרד מנמרוד. זו הייתה שנה מלאת חוויות, לטוב ולרע. למדתי המון, הן מהמכינה והן מהקשר עם נמרוד. למדתי על עצמי, על הסביבה שלי, על העולם. חוויתי דברים חדשים, אהבתי, כאבתי, המשכתי הלאה, התפתחתי.

אני מאושרת. אני מרגישה אחרת; בוגרת יותר, אמיצה יותר. בתכלס, חושבת שהייתה לי אחלה שנה. במבט לאחור, היה המון כאב אבל יצאתי מהכאב. הגעתי למקום מדהים וככל שהזמן עובר רק מרגישה יותר שזכיתי.

תודה לכל האנשים שעשו את השנה הזו למה שהיא. לנמרוד, לחברות ולחברים הנסציוניים, להורים ולאורי (והאמת, שבעיקר לאמא. זו ששכנעה אותי ואת אבא שכדאי לי ללכת למכינה), לחברי המכינה, למדריכי המכינה, לחתיך של חמישי בלילה. אפילו שרון עשתה לי שמח על הלב עם ההתכתבות סטטוס שלי.

אנשים, שתהיה לכם שנה מדהימה. רוב הקוראים שלי הם חברים שלי, בערך בגילי- מה שאומר, שכולכם בתחילתה של דרך חדשה (גם לאלו הזקנים שהתגייסו להם ביולי P: ), מפחידה וטובה, ומאחלת לכם את כל ההצלחה שבעולם!

רק אהבה אנשים, רק אהבה.

בברכת הפי ניו ייר,

אני.