שינויים.

כשיש לי צורך לכתוב, אז יש לי צורך לכתוב. ואין זה משנה שהשעה עכשיו 4 ורבע בלילה, וצריכה לקום מחר באיזה 8 וחצי.

אז כך, חזרתי עכשיו מעליס בסינמה סיטי בראשון והמסקנות הן כדלהלן:

* נתי לא ידע על מה הוא מדבר. כלומר, הבנתי את הביקורת השלילית שלו.. אכן יש שוני אדיר בין המקור לעכשווי ולאו דווקא הכל לטובה, אבל הסרט הוא סרט בפני עצמו, ולאו דווקא כחיקוי או המשך למקור- וכאחד כזה, וגם כהמשך, הוא סרט נהדר. יש חלקים בעלי אכזבה קלה, כמו המלכה הלבנה שהופיעה לה משומקום ללא שום קשר למקור, או המלחמות המטורפות בין שתי האחיות, או החוסר במסיבת תה כמו שצריך. אך הסרט מכפר על אכזבות אלו.

* ג'וני דפ פשוט מושלם. אין,אין על הפסיכופת הזה. שחקן נפלא.

* סינמה סיטי זה פשוט מקום מגניב, וללא ספק צריך לבקר שם שוב בשעה נורמלית יותר. כשהכל פתוח,זאתאומרת.

* אני לא בחורה שמתחילים איתה, פשוט לא. אני תמיד אמצא את הגברים שלי במקומות ובסיטואציות מוזרות כמו בלוג. בלע.

* מחזור זה שואה.

אני זוכרת, שבנסיעה מקריית שמונה לתל אביב, אי שם באמצע אוגוסט החם

(אתה יודע, מילמטר לפני הפרידה)-

שאלתי את אביה אם הוא שווה בגידה.

ואתה יודע, הוא לא היה שווה בגידה,

אבל אתה?

אתה היית שווה שיבגדו בך.

אני חושבת שבכל החיפוש הזה אחר בנזוג ואחר סקס,

שכחתי מה באמת חשוב.

וזה לא החבר שילטף בסופו של יום,

וזה לא ההוא שיידע לענג.

בסופו של יום, אני צריכה לדעת מי אני

מה אני רוצה

ועד כמה אני שווה.

ואין אחד שיוכל לערער את זה,

או להוכיח את זה.

ואתם יודעים מה? אני שווה המון. וגם כשקשה, ואין את האחד שילטף ויעריך אותי,

אני צריכה לזכור מי אני

מה אני רוצה

ועד כמה אני שווה.

כי זה לא משנה אם יש במקרה את האחד שיזכיר לי את כל אלו או לא,

אני תמיד נשאר אני.

הסתכלתי פתאום, במכתב מהצבא שאמר לי שבקשתי התקבלה והיא בטיפול. ממש אמצע התהליך, אם לא לקראת סופו, בתהליך ארוך ומתסכל שעברתי אי שם מינואר שנה שעברה שם החלטתי כמה שאני רוצה את התפקיד, דרך סירוב הצבא לקבל אותי לתפקיד, ועד למצב בו אני עכשיו- בו אני יכולה להגיד בלב שלם שעברתי שינוי, עברתי תהליך, התאמצתי לקבל את מה שאני רוצה, וקיבלתי.

ואני חופרת לכם על זה נון-סטופ, יודעת ומודעת,

אבל בכלזאת, אני עדיין מתקשה להאמין. ואין זה משנה שזה "רק" תפקיד בצבא (אם כי כולנו יודעים שזה ממש לא רק, כי מעבר לזה שזה שנתיים מהחיים שלי- זה יכול להשפיע על כל חיי בהמשך),

זהו לקח כזה קטן לעצמי, שצריך להתעקש ואסור להתייאש ובסופו של דבר- עם המאמץ הנכון, האמונה בעצמי והקשרים הנכונים,

אני יכולה להשיג הכל.

עצתי? קחו את זה גם כלקח כזה,קטן,לעצמכם.

ולמקרה שתהיתם, בינתיים החופש עובר מצויין. מרגישה שלפני שאשים לב- הוא ייגמר.

אבל, יהיה אחלה. גם בחופש וגם אחריו.

בברכת המשך חופש שמח,

אני.