איזה קטע- אני בת 19 ויום.ועוד קטע- סיימתי מכינה.
ועוד קטע? מתגייסת עוד 3 שבועות.
קטע.
מדהים איך שאשכרה עם השנים והזמן שעובר- גדלים.
מין קטע כזה.
הייתי 3 ימים באילת שכללו הרבה מנוחה, קצת אלכוהול, קצת הרבה ים ועוד איזה קצת מנוחה. גם פגשתי מכיניטיות למינהן, ביוזמתי הכרתי כמה תיירים חמודים, נהיה לי שיזוף בגד ים מכוער בציצים ונהניתי מלאן.מלבד זה, פגשתי גם את נמרוד מה שהיה קצת מאכזב כי במקום לקבל איזו שמחה, או לפחות שנאה, קיבלתי שום רגש מיוחד ובעיקר נשיקה בלחי והתנהגות כאילו לא התראינו במקס' יומיים. ציפיתי שאחרי שנה שלא התראינו, ובוודאי גם לא נתראה בזמן הקרוב-רחוק, יהיה קצת אחרת. אבל להתאכזב ממנו זה כבר רגיל, ולהתאכזב ממני זה סאקס, אז העדפתי פשוט לחייך. אחרי קצת התעלמות מצידו וקצת דמעות מצידי- החלטתי לעבור הלאה. היה נחמד לפוגשו, ובהחלט היה חיוני לטעמי- וסביר להניח שאם היה מספיק חשוב לי אז הייתי משנה קצת את אופי הפגישה. אילת יפהפייה, היה המון שקט וכיף ובינינו לא צריך יותר.
לחייך זה כיף.
אז ככה, כבר אמרנו שאני בת 19 ויום? אמרנו.היה ממש כיף, ומרגש. המון טלפוני,סמסי וברכות מזלטוב מכלמיני אנשים שונים ומשונים (לא מכל מי שציפיתי או שהייתי רוצה, אבל מזה לא בוכים על חלב שנשפך). כמה חברים מהמכינה הפתיעו אותי ובאו לפה עם ברכות, מתנות והמון קאפקייקס וטראפלס (סוכר בגוף לא חסר לי, נגיד ככה..). היה אדיר ממש. אחרי זה נסענו לת"א והסתובבנו שם קצת, אכלנו במסעדה וישנתי אצל תמי עם עוד כמה. היה בהחלט כיף.
וכרגיל אצלי, היומולדת עוד לא תמה. כל מה שחסר עכשיו זה להבריא (אהכע, בגלל המזגן הצידי האדיוט הזה באוטובוס שאי אפשר לכבות אותו- חזרתי מאילת חולה \= ).
רציתי גם לדבר על עצמי קצת, ואף לבכות קצת,
אבל אולי כרגע עדיף שלא. זמן לבכות לא חסר, זה פוסט אופטימי!
בברכת חולה על גישת "חייך כי ככה עדיף" וזה שאשכרה מצליחה ליישם,
אני.
(תגידו,אפשר להצטער על טעויות לא-שלך?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
