שינויים.

נסיעות ארוכות תמיד מזכירות לי דברים.

בעיקר את נמרוד,

אבל גם כל מיני מעבר.

אני יושבת לי באוטובוס,

עם מוזיקה חביבה וספר חביב,

ופתאום שיר כזה שתופס אותי

או סתם אי רצון לקרוא יותר-

ושם זה נמצא;

נוסטלגיה.

אני מוצפת זכרונות

משאלות

חלומות שהתממשו,

או התנפצו..

והכל איכשהו נגמר בעצבות מוזרה

לפעמים מחוייכת

לפעמים בוכייה.

אני רוצה לזכור גם לשמוח.

משכנעת את עצמי שאוהבת.

מפנטזת על עולם אחר, שיגרה אחרת..

יודעת

בביטחון כואב

שכרגע-

אין דבר כזה "אחר".

חוזרת לעוד שבועיים, כרגע כבר בצפון (מקוצרת ברבאק. הייתי בול 26 שעות בבית..),

ובמהלכם כבר אסיים את הקורס (סוףסוף!)- ומבינה שזהו. מתחילה לה שיגרה קשה, מתוחה, מפחידה, מרגשת.. אחרת. הבית החדש הוא בצפון, החיים החדשים הם בצפון, הכל סובב סביב ההדרכה.

ותכלס, אני לא יודעת אם אני מוכנה.

לטחון בכיף שלנו.

ועוד כבדרךאגב קטן- לאביה יש חברה. כלכך מוזר להיות הפנויה, והוא התפוס. כלכך מוזר לחשוב על זה כשכשבחורה עונה לפלא' שלו, זו יכולה להיות היא.

מעניין כמה זמן יחזיקו

מעניין כמה זמן אני

(זה נורא שזה רק עושה לי את זה יותר..?)