שינויים.

אני פוגשת אותך בכלמיני סיטואציות בחיים שלי.

את שם, בין אם רוצה ובין אם לא.

אני פוגשת אותך בין תמונה לתמונה,

זכרונות שתוקפים כל פעם מחדש ולא מצליחים לצאת,

אני לא מצליחה להוציא אותם.

אני רואה אותך בפסטיבל,

באוטובוס,

בכל רגע של נוסטלגיה,

באהבה אליו.

את לא זוכרת אותי.

אולי אףפעם לא ראית אותי.

אני מאוהבת.

ולרוב זה מרגש דווקא,

זה ממלא אותי ואני מרגישה שמחה כזו

שלפחות הוא שם.

לפחות.

אבל לפעמים יש עקצוץ מציאות,

שמזכיר לי שהוא רחוק מדי.

אולי גם נפשית.

יש עקצוץ כואב שמזכיר לי מי היה,

מי היינו,

ושזה כנראה לעולם לא לגמרי יעזוב אותי.

הלוואי שהיית קרוב יותר,

רחוק מן המציאות

מההיגיון-

רק אתה ואני,

לנצח.