השמיים יפים היום,
בעצם תמיד.
מרגישה שזכיתי בזה שאני יכולה להסתכל לשמיים ולהשתאות,
בזה שאני מבינה כמה הטבע הוא דבר נפלא וחי וכשאני יורדת בתחנה בת"א-
אני לא מסתכלת על האוטובוסים המתחלפים בקצב מטורף,
ולא מעשנת סיגריה של שיעמום,
וגם לא מתקשרת לכל מיני אנשים כדי לברר מה עושים היום בערב.
אני עוצרת. נשענת על עץ. מסתכלת אל הפארק שמולי,
מעבר לכל המכוניות והעשן והרעש
ונהנית.
אני רואה עצי דקל, ושמיים שהם חצי של אור וחצי של חושך, ואנשים יושבים ועושים פיקניק,
ויש רוח נפלאה כזו. לא קרה, רק מעבירה משב נעים של קרירות מעוררת.
איזה כיף של עולם.
השבוע האחרון עבר בטיולים, כניסה לכנרת, נסיעה למטווחים שם פגשתי מלא חברות, לחזור מוקדם לביס"ש כי המטווחים בוטלו, רוגע, שיחת צוות קשה אך נחוצה, דייט חביב למדי ויסתיים בנסיעה לירושלים היפהפייה.
לפעמים טוב,
לפעמים רע,
אבל כיף שיש רגעים שאפשר לחייך בהם. באמת באמת.
נמרוד שלח סמס.
מה
למה
מה?!
נמרוד שלח סמס. סתם של מה נשמע, כאילו לא דיברנו יומיים.
הסתמסנו קצת, אמרתי לו שזה לא לעניין לשחק בי,
אמר שמבין. וצודקת. ומעוניין בי בחייו.
חבל שאני לא.
לאיודעתכברכלום.
שיפסיק להיזכר בי כשהוא נפרד מחברות שלו.
בא לי לראות סרט
בא לי לראות שוב את סלבה
(באלי שלא יקראו לו סלבה)
בא לי שמחר לא אצטרך להסיע את אבא לחולון
בא לי שיהיה ממש כיף בירושלים
בא לי שאצליח לראות את חברתי הירושלמית ואולי גם את הבתדודה של האקס
בא לי לישון.
לילה טוב, שלל חיוכים ואושר שיהיה לכם (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
