שינויים.

הוא.. מוזר קצת. חמוד. נראה טוב. גדול (..תרתימשמע) ולכן גם קצת יותר בוגר.

זה לא משנה מה הוא.

כל מה שיכולתי לחשוב זה, שהוא לא אביתר.

אז השלמתי חלק ממשימותיי לגיל 20. וול, אחת. לא היו לי עוד הרבה, וכנראה שהן לא יושלמו.

ועוד שבועיים וקצת אני אהיה בת 20, ואולי אפילו תהיה לי יומולדת חביבה,

וזה לא ישנה כלום.

כי יומולדת לא משנה כלום.

כי יום ראשון יהיה בדיוק כמו שני ושלישי.

וזה עושה לי קצת עצוב. משומה כל הסיטואציה שלמעלה עשתה לי כל כך עצוב שלא בא לי כלום.

זה מתקיף אותי לפעמים, הגעגוע אליו, במין כאב חד חד ובלתי נתפס. כי מה הוא כבר היה בשבילי? מה אני הייתי בשבילו?..

אולי תהיה לי יומולדת הרבה יותר מחביבה. ואני אהיה מאושרת ליום-יומיים מהעובדה שיש לי יומולדת.

אבל זה לא ישנה כלום.

כי שלישי יגיע,

ואני אהיה בת 20 ויום,

וזהו.

גדלתי כבר.