שינויים.

"יום הולדת הוא יום של שמחות,

אך גם חשבון נפש, אולי לא פחות"

(הקטע המלא, אגב, חמוד להפליא. תוכלו למצוא אותו כאן)

אז הנה הגעתי לי ליומולדת 20,

והמצב לא משהו.

חשבתי שאשמח להגיע לגיל הזה.

אמנם זקנה, והחיים האמיתיים מתקרבים בצעדי ענק,

אבל אני-

תמיד ידעתי שהכיוון שלי בסוף יהיה טוב.

שאסתדר.

זה לא שהפסקתי להאמין בעצמי,

אבל לזה תוסיפו גועל עצמי.

המראָה כבר פחות יפה.

וכמה שיש בי הערכה לעצמי,

למראה שלי,

למי שאני-

הצלחתי לפגוע.

הצלחתי להיות בחורה רודפת סקס מגעילה,

שפוגעת בחברים שלה תוך כדי.

לא האמנתי.

הבום הראשוני היה רעות. שעה השארתי אותה בפאב לבד, רק כי איזה בחור התחיל איתי ולקח אותי לסיבוב. רגלי.

הבום השני היו בת חן ושלי. התמזמזתי להן מול הפרצוף עם איזה תומר, שהוא איזה ידיד, שלא שווה מחצית מהן. נאלצו לצאת החוצה. מהבית שלהן.

הבום השלישי היה אתמול. איזה ניר. וזהו.

כבר החלטתי שדי לסקסתמי.

כבר עברתי הלאה.

כבר חזרתי.

מחפשת את עצמי,

אבל מאבדת בדרך.

חשבון נפש;

טל, בת 19, 11 חודשים ו28 ימים. בערך. מדריכת טיולים לא מצליחה במיוחד, עם צוות שלא מתחברת אליו במיוחד. התקבלה החלטה להישאר, יחד עם שינוי גישה. מתחיל להצליח. המון תקווה לשנה הבאה.

אוהבת סקס. גם אם זה עם בחור שפגשתי לפני שבוע. לפני שעה. רומסת את עצמי תוך כדי, יחד עם עוד כמה חברות בדרך.

אוהבת אנשים. חולה על אנשים. צריכה אנשים. נזקקת לאנשים. אוהבת לעזור להם, להקשיב להם, צריכה שיקשיבו גם לי. לא רבים הם שמוכנים.

אוהבת אמנות. הדבר היחיד שמציל אותי מלהיאבד בין עצבות לכאב.

מחכה להיפתח. להרגיש משוחררת מספיק עם אנשים שלא מכירים אותי כבר לפחות שנתיים.

מחכה לא לפחד מהתחלות.

מתחילה להצליח.

יום הולדת הוא גם יום של שמחות?.