שינויים.

למדתי השנה לא לפחד מרעשים בשיחים, אלא להתקרב ולבחון.

למדתי כמה שהתהליכים בטבע, על כלל יושביו- הם אדירים.

למדתי שאני יכולה להיות מאוד אנמית.

למדתי שאם לא אעשה, לפעמים- דברים פשוט לא ייעשו.

למדתי שחשוב לבקש עזרה.

למדתי שאני צריכה לעשות בשביל עצמי. והרבה.

למדתי שיש לי דיבור משעמם.

למדתי שלפעמים צריכה להכריח את עצמי להנות, ומכך-

למדתי לעשות דברים שלא נראים לי כיפיים מראש.

למדתי שאני צריכה להרגיש בנוח לשבת עם אנשים שלא בהכרח החברים הכי טובים שלי-

אחרת הם גם לא יהיו.

למדתי שאם אני לא אוהב את מה שאני עושה- אין סיבה שאחרים יאהבו.

למדתי כמה שהאדם הוא חלק מהטבע וההפך-

כמה שאנחנו תלויים בו וכמה שאנחנו משפיעים עליו. וההפך.

למדתי מזה אומר להיות לבד.

למדתי שיש עוד המון דברים אדירים ללמוד על העולם, ועל עצמי בפרט.

שלא משנה שחייתי עם עצמי 20 ומשהו שנה- תמיד יהיה עוד לגלות, לשנות ולהתפתח.

למדתי, שלפעמים, ללמוד זה כיף.

שבת צוות ראשונה- נחלה הצלחה. אני שמחה.

זה עוד לא אושר,

הוא יגיע כנראה בהמשך,

אבל שמחה יש. וזה כיף.

מעבר לזה- היה לנו גשם! גשם! 

איזה אושר, בחיי.

מעבר לזה שזה אומר שהחורף מתקרב בצעדי ענק,

זה אומר שהגולן מתחיל להתיפייף. אין על הגולן בחורף!

עמית לא יורד ממני. 

מצד אחד, מחמיא לאללה שיש מישהו שרוצה אותי כל כך.

מצד שני, חבל לי על הבחור. מה גם שדי מוזר המהירות שבה הכל קרה.

אני באטרף של חוויות וריגושים.

אני חושבת שהשנה הקרובה תהיה בסימן של חיוך מאוזן לאוזן.

לילה טוב,

אני.