שינויים.

שיר שעושה לי כיף לשמוע.

עטיפה קטנה של אושר,

מין מתנה כזו שמחכה להתפוצץ-

אבל יודעת שלא אפשרי.

קורעת קרעים קרעים

במהירות מפתיעה,

ארשת של עצב

במסווה של אושר.

אושר מהול בעצב

עצב מהול באושר,

בעטיפה קטנטנה

קופסה שנעה, גועשת, רועשת

אבל לא תתפוצץ לעולם.

רסיסים רסיסים של אושר

לא שורפים-

נעימים.

נוגעים ומחממים,

רק רמז קטן למה שעוד גועש מתחת.

עטיפה קטנה של אושר.

עף עליי תרמיל רותח במטווחים, ישר על הצוואר. 

הבנזונה עשה חתיכת כוויה, ולמרות שהיה לפני יומיים- עדיין כואב.

אבל יש לי מור"ק מטורף. אני לוחמת אמיתית

תכלס, נחמד שיום כיפור.

אולי אנצל את זה כדי לכתוב הרבה,

ולעשות קצת סדר בכל הבלאגן המטורף שיש לי בחדר

(ובראש).

רק שלא יגררו אותי לכיכר העיר, לפגוש מלא אנשים שאני שמחה שכבר לא איתי בשכבה,

ולשחק אותה מתלהבת ו"יו, אז מה הולך איתך?!"

(סביר להניח שזה יקרה. אני חלשת אופי P: )

מי שיבקש ממני סליחה אני אתן לו מכות. באמת.

אם למישהו היה אכפת מזה שפגע בי, היה אומר את זה כשפגע בי.

(אורן, הפסיכי הזה שלא יוצא לי מהחיים, שלח לי סליחה במייל. בחייאת רבאק)

זהו, שיהיה יום כיפור מעניין, ממצה, מרגיע, ולא קשה מדי. לצמים מבינכם. ולאלו שלא יכולים בלי טלוויזיה ומקומות פתוחים.

אני.

(ושיר שעושה עצוב-שמח לשמוע. איזה סרט מדהים, בחיי.)