שינויים.

בלילות של שחור,

אני מדליקה אדום.

ככה, שיבעיר לי על כל הפנים,

את כל הבפנים.

אני יושבת על אדן החלון,

מביטה אל שמיים סגורים

עוצמת עיניים

ומרגישה עננים.

בלילות של שחור,

אני מתאפקת.

אני עולה למעלה,

בשקט בשקט,

סוגרת את הדלת

נועלת.

סוגרת את האור,

שיהיה שחור עוד יותר

ונותנת לכל האפור לפרוץ החוצה.

פותחת חלון,

לאט לאט,

הכל בשקט.

לוקחת מהארון אדום אסור,

שמה מוזיקה

שקטה שקטה,

כזו שעושה עוד יותר אפור

יחד עם מעט ורוד,

ויושבת.

כותבת,

מכניסה,

מוציאה,

דומעת.

בלילות של שחור,

אני מדליקה אדום.

נשענת אל הקיר,

מסתכלת למטה,

תוהה לגבי מחשבות אדומות כהות כהות

ומוציאה המון אפור.

והאדום מבעיר לי את כל הבפנים

ואני צועקת.

בשקט,

בשקט.

רק

שלא

ידעו.