שינויים.

אני אגיד "מאז ומעולם", אבל זה לא באמת נכון-

כי אני לא באמת זוכרת את עצמי.

אבל, מאז ומעולם הייתי ילדה של פנטזיות.

אהבתי לתכנן קדימה, לפנטז על עצמי מאושרת יותר

או מאושרת בדיוק כמו עכשיו

ממשיכה לחייך חיוכים יפים,

לתכנן את עצמי עושה דברים של אושר

עם אנשים שאוהבת.

אני אוהבת לשכב על הדשא,

לבהות בשמיים הכל כך נפלאים האלו,

ולשחק לעצמי משחקים עם הדמיון.

לא מזמן, לפני כמה שעות, הבנתי שאני מאושרת.

ובחיי, שכבר הרבה מאוד זמן לא הייתי מאושרת.

רק חיוכים כאלה,

של אושר בכאילו-

משהו זמני

סתמי

שיתחלף מהר מאוד 

בעוד בכי.

ואני כבר כל כך רגילה להיות עצובה,

שלפעמים ממש נוח ליפול לזה שוב.

אבל אני מאושרת,

אני אוהבת לפנטז לעצמי עתיד מאושר

ואני יודעת שמתישהו-

הפנטזיות האלו יתנפצו.

עם זאת, מאז ומעולם אהבתי לפנטז.

ואולי, לשם שינוי, אלו יהיו פטזיות שגם יתגשמו.

אני רוצה להשתחרר כבר.

לקיים לעצמי את העתיד שאני כל כך אוהבת לפנטז עליו.

אני רוצה להיות עצמאית,

ולא לקום למלא שעות נסיעה ומדים בראשון בבוקר,

ולא לשנוא לראות את הטלפון של עופר-

כי בטח ישנה לי את כל התוכניות.

אני לא רוצה יותר להוכיח את עצמי.