שינויים.

שברי זכוכיות,

חלומות,

רצונות.

חתכים של הווה,

מהולים בדם של עבר,

פצעים שנקרשו

ונפתחו מחדש.

מהלכת עם מעיל ארוך,

וכובע-

כאלו שמסתירים את כל מה שלא רוצה שיראו.

היא לא יודעת,

שהדמעות-

שקופות ככל שיהיו,

מנצנצות למרחקים.

מגפיים ארוכות,

להגן מהגשם.

מטרייה מעט שבורה,

ידעה כבר סערות.

דם מהול בגשם

מהולים שניהם בכאב שנשטף.

ורק היא

עומדת

בגשם,

מחכה שיבוא האביר על הסוס הלבן.

(ולא יודעת ש,

סוסים לבנים שונאים גשם)

אילולא הייתי אוהבת גשם ברמה של חיוך מאוזן לאוזן,

עוד הייתי חושבת שהחורף נגדי.