אני במסיבה.
הרבה זמן שלא הלכתי למסיבה.
אני רוקדת, נהנית,
פוגשת אנשים מוכרים.
מישהו מתחיל איתי,
ולא בא לי.
יובל מנסה לשכנע אותי ללכת להתחיל עם מישהו,
ולא בא לי.
מעבר לכל רעיון ה"נמאס לי מזנות מסיבות",
גיא לא יוצא לי מהראש.
אני לא יודעת מה אנחנו,
אני לא יודעת מה אנחנו הולכים להיות,
או מה אני רוצה שנהיה.
אני יודעת שאני קצת מתגעגעת.
אני יודעת גם,
שסביר להניח שאףפעם הוא לא יילך איתי למסיבה כזו,
ופתאום כל הפרש הגילאים הזה נכנס לי לתודעה.
אני יודעת שכשאני אשתחרר ואני ארצה ללכת לכל מיני מסיבות,
וארצה לטייל בחו"ל,
וארצה לעבוד
ואחרי זה ללמוד-
הוא לא יוכל להיות איתי בזה.
כי די, כי הוא בן 30,
כי להפרש הגילאים הזה יש משמעות.
ובכל זאת.
סופסוף-
אני לא שרמוטת מסיבות,
ואני רק חושבת על להתמזמז עם מישהו אקראי עכשיו וזה עושה לי בחילה,
ואפילו לשכב עם בלונדי כבר נראה לי הזוי.
אז אני אחזור לביס"ש (עוד שבוע וקצת..), ונדבר,
ואו שאבין שזה נועד לאבדון, או שאבין בדיוק ההפך.
עד אז, שתהיה לי המשך רגילה נעימה ולכולנו לילה טוב (: