שינויים.

מותר לי להגיד שאני מפחדת?

כי אני מפחדת. מפחדת פחד מוות.

ממה?

מעצמי. מהגוף שלי, שימשיך לאכזב אותי.

רגערגע, נחזור אחורה!

היה לנו טיול צוות השבוע. הכל טוב ויפה. עשינו שינוי נוף ונסענו לנגב. מדהיםםם שם! מזרח הרמון. הרבה עליות, הרבה ירידות, מעט מפחיד, מעט קשה, נוף מדהים, חברה מעולה- היה כיף אדיר. 

אבל מה?!

התחילו לי כאבים בברך. ביום שני בערב. ביום שלישי- בקושי הלכתי. הירידות הרגו אותי. יום רביעי כבר לא הלכתי. חזרתי הביתה.

פחד. הגוף שלי בגד בי. לא שרדתי את הטיול.

אני בצבא בתפקיד שמטרתו היא ללכת. אחת האהבות הגדולות של חיי היא לטייל.

אני לא יכולה שזה ייפגע לי! לא עכשיו, לא אףפעם. לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה!!

למקרה שתהיתם, עברו כבר 5 ימים- ועדיין כואב לי קצת.

אני מפחדת ברמה שקשה לנשום ויש דמעות שמנסות לצאת. אני לא יכולה להפסיק לטייל, פשוט לא יכולה.

שנאה.

רגש כל כך חזק, כל כך עוצמתי ונוראי. מכלה את הנשמה.

לא להאמין שאני חשה אותו בצורה כלכך נתעבת כלפיי מישהי שאמורה להיות הכי קרובה אליי בעולם.

יותר מדי קרובה,

חנוקה.

מתקשה לנשום, לא רוצה להיות פה.

לא רוצה להיות באוויר שקרוב אליה, לא רוצה לראות אותה, לא רוצה לשמוע אותה.

אני צריכה לצאת מהבית הזה כמה שיותר מהר.

ואם כבר בבית משלי עסקנו-

עוד חצי שנה אני משתחררת. שמעבר לזה שזה טיפה עצוב כי זה לעזוב את הבית שלי לשנתיים האחרונות, את האנשים, את הנוף המדהים והתפקיד המדהים-

זה גם נפלא. זה המון חלומות.

נוסף לאחרונה חלום נוסף, והוא-

לאכול בריא. ועדיף, טבעוני.

אני לא הולכת להיות טבעונית פנאטית כזו. כנראה שאמשיך לאכול עוגות שיש בהן ביצים וכו'..

אבל בא לי משטר בריאות שלא יגרום סבל.

אז תהיה לי דירה מגניבה ביותר (אני ממש יכולה לדמיין כבר את העיצוב), עם שותפים נפלאים (ולתקופות גם בלי), עם מצלמה שחורה (וסקסית) שצמודה אליי ותמונותיה יסתובבו ברחבי הדירה ועם אוכל בריא שיעשה לי כיף על הנשמה.

פאן!

טוב חפרתי מספיק. ולמרות שיש לי עוד שטויות על הראש, נסיים כאן.

יאללה ביי (: