שינויים.

דרוש: טיילן.

(אבל גם אם לא, זה גם בסדר. רק שיהיה כבר.)

עריכה (5.4.12, 11:16)-

אני יושבת בחוץ, על כסא רעוע במרפסת קטנה, ושותה תה. הוא יוצא אליי, מתיישב לידי. אנחנו שותקים קצת.

"אני רעבה", אומרת ונכנסת להכין אוכל. אני מנסה להגיע לאורז שנמצא גבוה מדי, ואז הוא נכנס ומתחיל לנשק אותי בעורף. אני מסתובבת אליו ומנשקת בעדינות. ואז הוא מביא לי את האורז תוך שנייה, כאילו מלגלג לחוסר גובה שלי.

אני מבשלת והוא זורק תבלינים ואני מרביצה לו בצחוק ואומרת שהוא הורס לי את האורז. הוא טוען שהוא רק משפר. זה מוכן ואנחנו יוצאים החוצה, למרפסת הקטנה-מדי, ויושבים על הריצפה שעונים על הקיר, כי ככה כיף. 

אני עוצרת ומביאה מוזיקה כיפית, ואנחנו אוכלים ומתנשקים, מעיפים אחד על השני וצוחקים. אנחנו מסיימים ואני מזיזה את הצלחות, ושמה את הראש שלי על הרגליים שלו. הוא מלטף את הראש שלי בעדינות, והיום הולך ונגמר. יש משב רוח קריר, והוא מרגיש שקריר לי, אז הוא מביא שמיכה. ואני נרדמת עליו, והוא מסתכל עליי תוך כדי שמלטף בעדינות כזו שלא תעיר אותי.

מה כבר ביקשתי?

אני חושבת שאני לא מאפשרת לעצמי קשר נורמלי. מעניין אם אני ציפור בעלת יכולת תעופה, או שמא מקוצצת כנפיים.

או שאולי אני בכלל לא ציפור.

יש לי חופש, ויש לי יותרמדי דברים שאני רוצה לעשות. אבל אני חושבת שיהיה טוב.

אני רק מפחדת ממה שיהיה אח"כ, לחזור לשיגרה. 

אני גם קצת מפחדת להגשים לעצמי את החלומות, שהולכים ומתקרבים. אני מפחדת כי, אני כבר זמן רב מתכננת לי וחושבת לי ומפנטזת בעיקר ו.. מה אם בסוף לא יהיה טוב? מה אם זה לא מה שבאמת רוצה? מה אם..

העתיד מפחיד. הלא ידוע תמיד היה בשבילי איזה חור שחור ואפל, ולמרות כל האור והורוד שמנצנץ לי מהעתיד הזה- יש בו פינה מאוד חשוכה.

אני חושבת שאני אתחיל את החופש שלי, וההגעה הסופר-מוקדמת שלי הביתה (אמנם הייתי צריכה לצאת בשביל זה ב5 מהגולן, אבל כבר ב9 וקצת הייתי בבית!), בשינה. ואחרי זה כבר נחיה כמו שצריך (:

חג שמח חבריי,

אני.