I'm inlove with the wrong man
always the wrong man
נימי ממזמן כבר לא שם. לא בלב, כמעט שלא במחשבה.
בלונדי זה אבוד.
גם עומר.
מחליפה סקס אקראי בסקס אקראי,
לא מצליחה למצוא לי יציבות.
לא מצליחה למצוא לי אהבה.
וההוא שמתחיל איתי הוא דווקא נחמד, אבל זה לא יילך.
והשני הוא מבוגר מדי
וההוא ילדותי
ואף אחד לא באמת -זה-.
אני לא מחפשת חתונה (לא עכשיו, לא אףפעם),
אבל אני לא מחפשת התפשרות.
(עם גיא סוגשל ניסיתי את זה. להאמין לפנטזיות של עצמי, להגיד שאולי בכל זאת.
אבל זה לא היה זה, זה כנראה מעולם לא יכל להיות זה.)
אני מתגעגעת לפלרטוטים, לנגיעות קלות שנוגעות-לא נוגעות. אני מתגעגעת לסקס של בוקר, לנשיקה של ערב, ללילה טוב.
אני מתגעגעת, פשוט ככה. להכל.
עוד חודשיים. מקסימום חודשיים וחצי.
(איך נוח לי כבר לספר לכולם שיש לי קיצור שירות.)
לשאוף, לנשוף, לשאוף, לנשוף. לזכור למה אני אוהבת את התפקיד הזה,
לזכור את כל מה שנתן לי המקום הזה,
להחליק על נסיעות ארוכות- משהו שכבר צריך להיות הרגל בשבילי,
לא לקחת קשה כל טיול- אני כבר אשפית בלהעביר טיול טוב. גם אם לא מעולה.
להיזכר בטיולים מדהימים שהיו לי, איזו הרגשה נפלאה זו,
להבין כמה שאתגעגע למקום היפהפייה הזה ממש עוד מעט.
מנטרות חוזרות ונשנות כדי לא להתפרק.
הי, שיהיה לכולנו אושר. כי, בעצם, למה לא?
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
