שינויים.

פעם הכרתי בחור.

נורא מהר התאהבנו, והייתה לנו אהבה כלכך יפה למשך כמה חודשים.

אחרי זה היה יפה וכואב.

ואז נפרדנו..

אבל לא באמת.

הלב שלי נשאר שלו, אני חושבת שגם שלו נשאר שלי.

אז שמרנו על קשר. אהבנו בלי להגיד, התגעגענו בכאילו אפלטונית.

ופגענו, וניתקנו קשר, וחזרנו. ונפגשנו, והתלטפנו, ואהבנו בלי לאהוב.

ושוב ניתקנו קשר.

והוא נעלם לי. ורוב הזמן זה לא עצוב,

רוב הזמן בכלל לא חושבת. ואם חושבת, אז אומרת שלא נורא-

וניתקנו וחזרנו כלכך הרבה פעמים בעבר, שאולי נחזור

ואולי בכלל עדיף שלא.

אבל הבחור הזה דווקא חשוב לי.

החיים שלי בשנים האחרונות מלאים בבחורים של בינתיים. בעיקר בשנתיים האחרונות.

היה את הבחור. הבחור הרציני, האמיתי, האוהב.. ואז נוצר לי חור. חור שמולא באנשים מזדמנים,

באהבה של כאילו.

מעניין אותי איך הלב שלי לא התחרפן כבר ממה שאני מעבירה אותו,

אבל בינתיים זה נחמד לי. שאני יודעת שיש לי את סתיו של החודש,

שמחבק ומלטף ואוהב בכאילו. ועוד חודש ניפרד,

ויהיה לי קצת עצוב,

ואני אתגבר. כי אני כבר יודעת למצוא את עצמי מחדש בזרועות מלטפות.

אני יודעת שבסופו של דבר, יהיה בסדר.

גם אם הרבה פעמים המזדמנים האלה משגעים לי את המח,

כי בא לי בחור שיאהב באמת,

טוב לי בזרועותיו של בחור בכאילו.

כי לפעמים, אתם יודעים, הרבה יותר כואב באמת.

בברכת אהבות קצרות וארוכות,

אני.

עריכה (11.6.12, 15:06)-

על מי אני עובדת? אני לא רוצה שסתיו ייעלם לי.