שינויים.

עזוב אותך ממשחקים,

עזוב אותך מהסתתרות, מפחדים, מאנשים מסביב, מקנאה, משקרים.

בוא נאהב ככה, פשוט. נשכח מכולם שם, שנמצאים לנו איפושהו בראש או בסביבה,

נשכח מרגשות שליליים, נשכח ממשחקי ילדים. 

נאהב ככה, פשוט. רק אתה ואני, לא נגד כל העולם- ביחד איתו. צפים לנו במימד משלנו,

שלא יופרע לעולם.

בוא.

אני אוספת לי רסיסים של היסטוריה,

מעשי עבר נכזבים,

מחפשת תחפושות לאטימות הזו שפיתחתי.

אני אוספת לי רסיסים של כאב ושל צחוק,

מנסה להבין איך אני מי שאני-

בלי לכאוב,

רק ככה. מהרהרת, מתלבטת, שואלת המון.

רק כדי שבסוף אראה שאני אוספת, בעצם,

שקיות גדולות של דמעות.

מכירים את זה שאתם מקבלים מכה, וזה דווקא סבבה ולא כזה כואב ואתם מיד קמים וממשיכים בדרככם,

אבל אז אתם מגיעים הביתה ואמא שם והיא רואה את המכה ושואלת מה קרה ופתאום-

כל הדמעות יוצאות ואתם מחפשים חיבוק תומך?

אז ככה.

יום טוב,

אני.