שינויים.

אני חושבת שלפעמים אני מצליחה לכתוב פה על דברים שאני לא מדברת עם מרבית חבריי. כמה נוח להסתתר מאחורי מילים שמסתדרות יפה אל תוך משפט, שלא צריך לראות את הפרצוף השני שמולך מגיב, כמה נוח להיות אנונימי.

הדבר היחיד שאני יכולה להודות לאבני, שבתכלס לא רציתי לראות אותו יותר לעולם ואני לרגע לא שמחה על מה שהיה איתו-

זה שהוא גרם לי להבין כמה שסתיו ילד. ילד.

כמה שיש בו צד בוגר ויפה, עמוק וכנה- יש בו גם צד ילדותי, כועס ופגוע שעושה לכל הסביבה שלו דווקא. בחור מתוסבך עם עצמו שמתסבך את השאר ולא יודע איך להתמודד באמת. 

אני לא שמחה על מה שעשה אתמול בלילה, אבל אני שמחה שהייתי שם כדי לראות את התהליך. לכעוס ולהיפרד הרבה יותר קל מלאהוב ולהיפרד.

למרות שבתכלס הוא חתיכת בנזונה.

לחתום עוד פרק בספר. היה טוב ואולי גם טוב שהיה, וזהו. ממשיכים הלאה אל חיים כלכך רחוקים מכאן עם אנשים כלכך אחרים.

אני פותחת לי את השבוע האחרון של השירות (כן,שוב מדברת על זה) עם כאב גרון וסטלה שעוד נשארה מאתמול. הסטלה תעבור, אבל סעמק- מה כאב גרון עכשיו? כבר שבועיים שאני נלחמת איתו און אנד אוף.

התחלתי לארגן את החדר (אין לי מושג איך אקח את כל הציוד), לעשות מכתבי פרידה ולהתחיל לחתום לי עוד פרק בספר. תקופה קשה ויפה שעיצבה אותי למי שאני היום.

ומעוד שבוע אני מתחילה קורס צילום עם המצלמה החדשה והסופר סקסית שלי, ובתקווה גם אתחיל לעבוד בקרוב ואחפש לעצמי חיים כלשהם שרחוקים מהבית (כי שם מחרפן לי מדי). כרגע כואבת לי הבטן ואני נעה קלות מצד לצד (למזלי כבר בקושי רואה מטושטש P: ), אבל באמת שזה מרגש אותי.

שיייייאאאאללללללהההההה@%

בברכת התחלות חדשות,

אני.