שינויים.

אז פתאום זה מוזר נורא, גם עצוב ומפחיד.

זה לחזור הביתה, זה לחפש עבודה, זה לנסוע על אזרחי ולשלם על נסיעות. זה לחשוב על כסף, זה לחפש כיוון בחיים, זה לחיות ללא מטרה מוגדרת וזה להתחרפן משיעמום.

זה שחרור. זה חופש וזה מדהים, אבל זה מלווה גם בהמון פחד וקושי.

לא בכיתי כשנפרדתי מהם, למרות שאוהבת אותם נורא. גם לא התרגשתי בטירוף בכל עניין הגזירת חוגר וכו'. עוד שער מעבר כזה, עוד פרק נחתם, עוד תקופה הסתיימה.

מעניין מתי זה ייקלט לי, אם בכלל. אולי זה סתם יעבור לעוד משהו שבשגרה.

כלכך הרבה אנשים ייעלמו לי. 

אין ספק שזו אחת ה-תקופות. ביגרה אותי, לימדה אותי, העצימה. הייתה קשה בטירוף, שוחקת, מלמדת, מדהימה.. הכל ביחד. אין, עשיתי שירות מדהים, משהו מיוחד שנתן לי כל כך הרבה. והגולן, הגולן המדהים הזה. לא מאמינה שיצא לי לגור במקום כלכך יפה.

אין ספק שזכיתי. כמה שהיה לי קשה, שהייתי שנה שלמה פשוט כבויה ועצובה, כמה שהייתי מרוחקת לעיתים קרובות מדי- אפילו לפעמים השנה.. היא נתנה לי המון, הבית ספר שדה נתן לי המון- על כל מה שכלול בו- ההדרכה, הצוות, המקום.. וואו. וואו וואו וואו.

וזהו, הנה מתחילים להם החיים האמיתיים. אפילו הגשמתי לעצמי חלום ילדות ישן ועשיתי עגיל בגבה לכבוד המאורע. תגידו לסבית, תגידו מכוער- אני אוהבת. הייתי צריכה את זה לעצמי.

בברכת חופש נפלא שיהיה לכולנו,

אני.

עריכה (20.7.12, 17:08)-

לא מבינה איך לא כתבתי על זה כלום! הגיעה גם המצלמה החדשה והסופר סקסית שלי, שכבר הספקתי לחנוך בכמה תמונות מדהימות למדי. אני מאוהבת בה, אלוהים. וביום שני מתחילה את הקורס, והחיים יסתדרו להם לאט לאט.

(למרות שהעלתי את התמונות למחשב, ואז סתיו צץ לו, וזה כאב. זה הזכיר פנים יפות שאהבתי ללטף, ולא עוד.)