מצאתי עבודה.
לא בקטע של החידונים השטותיים שעשיתי לילדים בהדרכות, שאני צועקת "מצאתי עבודה" והם שואלים איפה, ואני עונה איזו תשובה מונפצת כמו "בחומוסיה" והם חייבים לשאול בהתלהבות יתרה "איך היה?" ואני עונה בעוד יותר התלהבות "אחלה" והם מוציאים גיחוכים של "מצחיק, הבנתי" כשבעצם ייקח להם עוד איזה דקה-שתיים להבין,
אלא באמת- מצאתי עבודה. ומחר משמרת ראשונה.
לא נתתי לעצמי זמן לנשום חופש, אבל אולי בכלל לא צריך. אני חושבת שאני אתחרפן מעוד יום של לשבת בבית ולחפש את עצמי.
אז היום בערב גם קורס צילום שייכנס לו לשגרה הנפלאה שהולכת ומסתמנת לה. ביום חמישי אני אפילו מתחילה הסרת שיער בלייזר.
(אףאחד עוד לא יודע על זה. אל תגלו)
בברכת התחלות חדשות,
אני.
(אבל בתוך כל זה, אף אחד לא שאל אם אני בכלל רוצה שגרה חדשה, ואם בא לי לגדול. ונכון שתהיה עבודה עם אנשים חדשים ונחמדים, ויהיה כסף, ואצלם מלא וגם שם אכיר אנשים נחמדים, ואעשה הסרת שיער בלייזר כך שאהיה חלקה לנצח וסקסית בטירוף [או משהו כזה]- זה נורא מפחיד. זה מלא דברים ביחד, וזה קפיצה מטורפת מכלום להמון ואף אחד לא טרח לעצור בשבילי את הזמן ולהגיד לי לנשום קצת ולשאול "טל, את בסדר? אולי תרצי כוס מים? אולי תרצי להישאר בשירות עוד שבוע-שבועיים-חודש?". לא. איזה חוסר התחשבות, לעזאזל)