נפלא זו לא מילה.
זאתאומרת, זו מילה. היא פשוט לא מתאימה לתיאור המצב.
אושר. זהו, זו המילה.
אושר.
היום הזה ספציפית הוא אושר,
אבל באופן כללי החיים שלי מתחילים לקבל צורה ואני אוהבת את הצורה הזו. אם במשך השירות נהניתי, אהבתי את האנשים, היה לי טוב אבל תמיד הייתה המילה "אבל" ברקע- אבל אני שחוקה, אבל חסר לי אוכל שאני רוצה, אבל אני מתגעגעת לחבר, אבל אני לא מספיק מבטאת את היצירתיות שלי, אבל עופר ומני משגעים לי את השכל, אבל אני לא מרגישה מספיק טובה וכן הלאה וכן הלאה- עכשיו או שאין "אבל", או שהוא כלכך קטן שאיבד מערכו.
איזה כיף. איך חיכיתי לשיגרה הזו שאוכל להגיד שהיא אושר (למרות שבינינו? עוד מוקדם להגיד. בעבודה אני עוד עושה משמרות חפיפה- ולא משמרות מלאות, עוד לא תרגלתי דברים שלמדתי בצילום ולא הספקתי להיות מתוסכלת מזה שלא מצליחה ליישם את החומר.. הכל פה הוא עוד נורא התחלתי ונוטף צעירוּת. אבל בינתיים יש אושר, אז יאללה).
ולמה היום הזה ספציפית?
כי הוא התחיל בעבודה (אני בנאדם של עשייה. אני גם מסתדרת יופי בכלום, אבל בסופו של דבר מרגישה רקובה), המשיך בבישולים (טבעוניים!), ואז לתערוכת בוגרים של שנקר- בינהם חברה של אחי (היה כלכך נפלא להסתובב שם, חבל לי שלא היה לי יותר זמן. להתעמק בכל עבודה, להיזכר בלימודיי האומנות של התיכון, לראות כמה אנשים יכולים להיות כלכך שונים. וזה נהדר) והסתיים בשיעור השני של הקורס צילום- שהיה מסובך יותר אך מעניין לא פחות. שמעו, מתישהו אדע גם לצלם באמת יפה! (כי כישרון יש. ראייה צילומית ישנה, הידע- איננו)
אז זהו. (מזכיר לי שבקורס מתודיקה אמרו לנו לא לסיים הדרכות ב"זהו". נוח ליפול לשם)
מעניין אותי לדעת איך אנשים רואים אותי כשהם נתקלים במקום הכלכך מוזר הזה. מלא בסודות שאיני פוחדת לחשוף, ועם זאת- מלא בשטויות אקראיות שיוצאות לי מהראש.
מעטפת נוחה ליפול אליה.
לילה טוב יקיריי,
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
