שינויים.

אני חייבת לעדכן כבר. חייבת. הוא הגיע.

יש לי חבר. אחד שכזה שמלטף כי אכפת לו ממני, ולא כי הוא רוצה לשכב איתי. הוא מתוק להפליא, באמת. לא ציפיתי שיהיה כזה מתוק.

ואני מפחדת. כשאין לי חבר אני מפחדת מסקס אקראי, כשיש לי חבר אני מפחדת שזה מהר מדי, מחוייב מדי. כל כך הרבה זמן לא היה לי משהו כזה, שאין לו תאריך תפוגה (ראו ערך דייב והונגריה). אני שק של טראומות קטנות, אוספת לעצמי חתיכות עבר שמתקשה להיפרד מהן.

כל יום מחדש אוזרת אומץ, מזכירה לעצמי שאין לי סיבה לפחד, שמותר לי להנות, ששומדבר כאן לא סופי ומוחלט. ובא לי לבכות.. שנינו שקי טראומות, הוא ואני. הלוואי שיהיה כאן ויחבק כבר.

הוא במילואים. מראשון. והוא חוזר היום אחה"צ, אבל אני נוסעת עוד כשעה לצפון. ואני מתגעגעת אליו נורא, והסתמסנו ודיברנו כל השבוע ואני חושבת שהתאהבתי בו בשבוע הזה (לא באמת. אבל הרגשות ללא ספק התעצמו).

אני נוסעת לצפון. סופש של טיולים ורוגע, חזרה לנוסטלגיה, ביקור משפחתי. זה די מרגש, האמת. נוסעת עם חברה טובה.

אם כבר מרגש, החיים שלי האמת די נפלאים- תמונות שצילמתי באיזה פתיחה של מקום הולכות להתפרסם באיזה מגזין, יש לי חבר מתוק להפליא, בעבודה ממש מרוצים ממני (מה גם שחברים שלי התחילו לעבוד שם גם, בזכותי- וזה עושה את העבודה ליותר כיפית), הכרתי מלא אנשים נפלאים לאחרונה (חברים של החבר, אבל הכרתי אותם יחד איתו כי הם כולם חברים של חברה) ובאופן כללי האנושות מאוד חביבה לי לאחרונה.

יש חיוכים.

בברכת סופש רגוע לכולנו,

אני.