שינויים.

משפחה זה תמיד דבר מסובך, לא?

מאז שנולדתי- משפחה זה דבר מסובך.

זה תמיד היה..

אבא גדול מאמא ב17 שנה,

אמא לא נשואה לאבא,

לאבא ואמא יש שמות משפחה שונים.

כן, יש לי אחים,

אחד מצד אמא

שלושה מצד אבא.

כן, אני היחידה של שניהם.

לא, אבא לא רצה להוליד ילד רביעי בגיל 53,

אבל אמא רצתה. ואבא רצה את אמא.

זה לא שאבא לא אוהב אותי,

הוא מאוד מאוד אוהב ובינינו לבין עצמו הוא יכול להודות שאני סוג של פיצוי על השלושה הקודמים.

השלושה הקודמים לא ממש בקשר עם אבא.

אז יש לי אח שקטן מאמא שלי בערך ב10 שנים, שראיתי לאחרונה בגיל 5.

יש לי גם תמונה שצילמתי בסתר של אחות שפגשתי פעם אחת לפני כמה שנים. אני לא זוכרת ממנה כלום. אין בינינו דבר משותף פרט לצמחונות. אה כן, והעובדה שאנחנו חולקות את אותו האבא.

יש לי גם אח ולו שלושה ילדים. אני דודה, מגיל 8. אבל אשתו כלבה והיא כל הזמן מנסה לדחוק את אבא שלי החוצה מהמשפחה. אני לא ממש מתפקדת בתור דודה, לאור העובדה שאני לא מסוגלת להחליף אף משפט עם מישהו משלושת אחייני. או עם אבא שלהם.

ויש את אורי.

את האח היחיד שאני מחשיבה בתור אח.

הוא מצד אמא. איתו גדלתי. הוא בהפרש נורמלי, של 6 שנים.. ולא 15 לפחות.

תמיד גדלתי עם חוסר אמונה בנישואים,

עם ידיעה ברורה מאוד שלאבא היו חיים שלמים של חוסר באהבה ומשפחה שאני לא מכירה,

ועם אח שהוא חצי אח, אבל בעצם אח שלם.

רבנו, כמו שצריך. והתבגרנו, כמו שצריך.

ולא ממש מדברים מלבד ארוחות שישי.

אבל יש את ארוחות שישי. תמיד.

רק שעכשיו, יש את ישראל- ויש את ניו יורק.

והאח עובר לניו יורק.

אני לא יודעת מזה להיות בת יחידה.

אני יודעת מזה לגדול עם אח שיש לו אבא אחר,

ועם הידיעה שאי שם בעולם יש לי עוד שלושה אחים שיש להם את האבא שלי.

אורי יודע מזה להיות בן יחיד..

כשהוא הולך לאבא שלו, הוא תמיד בן יחיד. זה תמיד רק שניהם.

ועכשיו, הוא הופך אותי לבת יחידה.

אז אנחנו בקושי מדברים כשזה לא בארוחת שישי,

ויש לו אבא אחר,

אבל הוא האח היחיד שיש לי.