שינויים.

נורא קל להאשים את גיא. גיא, הילד הקטן והטיפש שחילל לי את הגוף והנשמה והפך אותי לפצועה לעד.

אין ספק שגיא אשם. אין ספק שאני לא (עושה לי לבכות שאני כותבת את המשפט הזה ופתאום קול קטן בתוכי מתנגד. דמות הקורבן תמיד שם. תמיד. אם אכתוב מספיק פעמים, גם התת מודע יאמין שאני לא אשמה?).

עם זאת,

אין ספק גם שגיא היה בסיס. הוא הניח יסודות רעועים בלב ליבה של תחילת המיניות שלי והפך אותי למעורערת לחלוטין.

אבל על היסודות האלו היו עוד גברים רבים שהניחו אבנים כואבות, מכאיבות, משפילות ומפחידות.

זה הבחור המבוגר ממני ב15 שנה לפחות שהתיישב לידי באוטובוס בערב והתחיל שאלות שלא היו נעימות בכלל לילדה בת ה16, או לכל אחת באשר היא, ואז גם עקב אחריי כשירדתי בתחנה.

זה החבר שלי שנגע בי באגרסיביות מדי.

ואז זה גם היה החבר שהכניס את היד שלו לתחתונים שלי בכח כדי להבהיר נקודה- והשאיר בי ריחוק.

זה הבחור שחשב שאם התנשקתי עם חבר שלו זה אומר שגם הוא יכול לדחוף את הלשון שלו בכח לפה שלי. למרות שלא הכרתי אותו אפילו לא קצת.

זה השכן שלי שהסתכל עליי מתקלחת.

זה האקס שהיה קשה להיפרד ממנו, שלמרות בקשותיי- ניסה להשכיב אותי. ואני הייתי מסוממת מספיק כדי לזרום עם זה. הגוף התנגד. והוא המשיך.

זה האקס שאהבתי מכל בחור אחר בעולם, וידע את כל כולי עד לעומקי הפחדים, ושבר לי את הלב בטלפון.

סתיו עולה לי בהקשר הזה המון. הבחור שהכיר אותי בלי שהכרתי את עצמי. אמר שאני עצורה בסקס. שהוא מרגיש שאני לא פתוחה איתו שם.

ולא הייתי. לא איתו, ולא עם אף אחד אחר.

לא באמת.

אז נורא קל להאשים את הבחור שהתחיל את הכל,

אבל אם לא היה מי שימשיך-

לא חושבת שהיה בי את השיתוק שיש בי עכשיו כשאני חושבת על בחור שאני ממש מחבבת,

ונראה שגם ממש מחבב אותי.

לא חושבת שהייתי בוכה בפחד מהעובדה שיש לי רגש כלפי בחור.

עד כמה נהניתי באמת בסקס עד כה?

עד כמה חיבלתי בעצמי כששכבתי עם בחורים שמכירה חצי דקה,

או לא מכירה כלל?

עד כמה גיא אשם בכל זה, עד כמה..אני?.

אני צועקת לעצמי שזה היה מנגנון הגנה.בלתי מודע בלתי מכוון. וכנראה שהוא עדיף על המנגנון של הרבה מהנפגעות המינית שפשוט מתנתקות לחלוטין מינית ורגשית מגברים.

אבל אני גם צועקת שידעתי שזה לא מה שאני באמת רוצה בשלב מסויים..

ואז אני צועקת לעצמי שידעתי,

אבל לא ידעתי איך לעצור.

וזו- לא אשמתי.

אפשר להפסיק לפחד? אפשר? בבקשה?