שינויים.

מחשבות אקראיות;

- למי אכפת שלישרא יש יומולדת?

- אני שונאת את זה שאבא שלי מעשן. ואולי זו צביעות, כי גם אני מעשנת פעם ב, אבל אני שונאת את זה שהוא מעשן. אני שונאת את זה שהוא בן 75, בשיחה שהייתה לי במקרה עם מישהו בן 55 שרוצה זוגיות חדשה אבל לא עוד ילדים, הבנתי כמה שהיה אנוכי מצידו-מצידם- להוליד אותי כשהוא היה בן 53. הבחור אמר לי "אני מקווה שיהיו לך עוד הרבה שנות אבא", כאילו לא מספיק חולמת מפחדת מהרגע שימות. ואז הוא יושב למטה עם הרעל הזה ביד ומעשן.

צביעות. שלי. יודעת. סעמק. לא מצליחה לצאת מזה.

- נמאס לי מדייטינג. להתחיל משהו, ואז זה לא מתקדם, ואז לשכב עם עומר.

- עומר הוא אולי הסקס הכי טוב אי פעם. בטופ 5 ללא ספק.. וזה מתוך הרבה, אז כבוד. ובכל זאת, יש לי את הסקס הכי טוב בעולם אבל שומדבר רציני לא ייצא מזה. ואז,כאילו, סעמק. אי אפשר את הכל?

- עם ניר היה לי סקס טוב. והיה חיבור רגשי ואהבה, וזה התחרבש די מהר. אני מנתקת אותו מהחיים שלי, לתמיד. פאק איט, הגיע הזמן.

- יש פעמים שאין לי כח לאףאחד. יש פעמים שהפעמים האלה הן שבועות שלמים. כמו, נגיד, עכשיו. ואז אני מרגישה חייבת לצאת ולפגוש אנשים שלא ראיתי מלא זמן, ואז הם באים עם החברים שלהן. ואני סהכ מחבבת את החברים שלהן, אבל מה. כאילו, באמת. מה?

- לא בא לי כלום. ונועה אמרה לי, אז פאק איט. שימי זין על העולם. ועכשיו אני בהתלבטות מאוד קשה לגבי זה. פשוט לראות סרט טוב וללכת לישון? להבריז לה, כמו שעשתה לי איזה מיליון פעם בעבר? אפילו רק על זה בא לי להבריז, לא משנה אם באמת בא לי לצאת או לא.

- אז כרגע זה ככה; פריקון כזה שעוד לא סגור על החיים שלו בשיט וילדון חתיך בן 22 שעוד לא השתחרר ולא מעניין אותי אפילו לא קצת. אפשר נורמליות?! אפשר!? חוזרת לנקודה מספר דגכלחי שאומרת! נמאס לי מדייטינג.

- אני רוצה את התמונות המזורגגות של הצלם כדי להרגיש סקסית. כי לא מרגישה, וזה לא כיף.

- אז מה.. סטודנטית עוד חודשיים? סעמק. החיים שלי הולכים להיות עוד יותר מדכאים.

- נכון שכזה דברים רעים באים בצרורות? אז ככה.

- גם דברים טובים.

- יש לי דברים טובים בחיים, די נו. באמת. אני סתם בדאון כללי. 

הולכת לראות סרט טוב ולישון.

אולי גם לשתות בקבוק בירה עם זה.

אני.