שינויים.

את צנועה מדי.

צאי מזה, תביני מי את.

את מדהימה, מתי כבר תביני?

כולם אומרים לי כמה שאני קשובה, כמה שאני נותנת, מלאת אנרגיות, מדהימה, משרה שלווה. 

ואני לא מבינה.

אז אני מחפשת מה לא בסדר.

ואז אני אומרת שאני לא מספיק יפה. לא מספיק רזה.

ואז הוא מזיין אותי בלילה ואומר לי כמה שאני סקסית בטירוף ואני מחייכת,

כי זה כל מה שחיפשתי.

אבל זה לא.

כי אני שווה יותר מסקס פעם בשבועיים.

חשבתי להתחיל עם ההוא בחנות, אבל לא עשיתי את זה. אז הייתי חייכנית וזרקתי "חג שמח" והלכתי,

כי זה מה שאמרתי לעצמי שאני שווה.

אבל זה לא נכון.

ואני לא קולטת. אני לא קולטת, לא משנה כמה מתחילים איתי. לא משנה כמה אומרים לי שאני מדהימה, שאנשים רוצים להיות בקרבתי, שאני חברת אמת.

לא משנה.

כי אני לא קולטת. כי ברגע האמת,

העבר שלי מנצח. ומתישהו בעבר שלי, אולי בהטרדה בגיל 15, אמרתי לעצמי שזה מה שאני שווה.

סקס. גוף.

ואז לא משנה כמה אומרים לי על האופי,

אני לא מאמינה. כי הם לא באמת רואים, הם לא באמת יודעים, כי..

מתישהו בעבר שלי, החלטתי שזה לא נכון.

זו מלחמה. לחיות אל תוך העתיד,

ולא מתוך העבר,

זו מלחמה.

לקום, להחליט, לבצע.

לקום על שתי הרגליים, לבעוט את העבר הדפוק הזה הרחק אל המקום שלו בעבר,

להחליט שאני בחורה אחרת. שאני טל; היפהפייה, החזקה, האמיצה, המדהימה שכולם רואים בי,

ולפעול למען מה ומי שאני רוצה.

להתחיל עם הבחור בחנות, כי אני שווה את זה.

כי גם אם יסרב,

אני עדיין שווה את זה.

מלחמה בעצמי, זה הסוג הכי גרוע של מלחמה. הכי קשה.

לקלוט. ולבצע.

אני מדהימה.

(אנקדוטה קטנה לעצמי-

אתמול דיברתי עם מישהו, ושאל אותי שאלה מעניינת.

"מה האקס האחרון שלך חשב שהכי יפה בך?"

חייך אותי על המקוריות.

לקח לי כמה שניות לחשוב, סקרתי את עצמי דרך עיניו.

"החיוך שלי. הוא הכי אהב את החיוך שלי".

אז תחייכי, גאדאמט. תחייכי)