שינויים.

נמאס לי לפחד.

אין לי בעיה שאני עצובה, כועסת, כואבת.

כלומר, יש לי בעיה,

אבל זה כלכך הרבה פחות מ..פחד.

פחד עושה לי קוצר נשימה. הוא משתק אותי. הוא גורם לי לחשוב שלילי.

חלמתי כל כך הרבה חלומות הזויים בימים האחרונים. הלא מודע שלי קורא לי להקשיב לו ואני לא יודעת אם אני מתעלמת או מתמודדת.

אני לא זוכרת את החלומות,

אבל אני זוכרת את התחושות. וזוכרת אותך שם, גורם לי לאותן התחושות.

זוגיות היא גם פשרות. אין לי בעיה עם זה.

אבל יש קווים שאני לא מסכימה שייחצו, ואני לא יודעת אם אני נותנת לך לחצות אותם או שאני לא בטוחה שהם נחצו.

אתה ממש חשוב לי. הבנתי את זה השבוע חזק מתמיד.

כאב לי שעישנת. כאב אמיתי, של "למה אתה פוגע בעצמך?".

כאב לי לחשוב על המעמסה הנפשית שאתה חווה בתוך העולם שלך.

אתה כל כך חשוב לי.

ובא לי לשכוח את כל מה שהיה פעם. להסתכל עלייך דרך ההווה, דרך מי שאתה עכשיו ומי שאתה מנסה להיות.

אל תקשה עליי בזה.

נמאס לי לפחד.

אני בחורה אמיצה, לרוב הפחד לא מנהל אותי. אני נלחמת בו כבר שנים, נעשיתי קצת למומחית.

אבל המלחמה הזו לפעמים גובה חשבון. לפעמים אני קצת מחוסרת כוחות.

ונמאס לי. העתיד הזה שפתאום נצבע לי בבליל של צבעים לא מובנים. זו לא צבעוניות משמחת, זה פשוט בלאגן.

מפחיד אותי הכסף.

מפחיד אותי אתה.

מפחיד אותי שלא אדע מה אני רוצה.

והשיר של טונה מתהלך לי בראש.