שינויים.

אחרי כמה נסיונות שכנוע וניסיונות להבין,

הטחת האשמות ועוד קצת כאב,

הבנתי שזהו. 

שזהו, ואולי זה אפילו הדבר הנכון. 

החוסר ביטחון שלו לא מושך בעליל,

והוא צודק. הוא לא יכול לתת לי את מה שאני צריכה.

והוא רוצה לחיות את החיים המקובעים והאפורים שלו,

ובסופו של דבר- אם כן היינו גרים ביחד וחיים ביחד, זה כן היה משפיע עליי.

חודשיים.

זהו.

חודשיים בזבזתי מהחיים שלי על הבנאדם הזה.

ואחרי מלא בכי בימים האחרונים, מלא ציפיות..

ביום האחרון משהו קצת נרגע בי. משהו קצת קיבל.

רק חודשיים. זה לא כזה הרבה. יש לי את כל החופש בעולם לטוס לאן שבא לי ולעשות מה שבא לי,

בלי שארגיש שיש מישהו שכובל אותי לקרקע.

אז קשה לי, ובטח עוד כמה ימים יהיה יותר קשה,

אבל סה"כ..

יש בי משהו מאוד מקבל את העניין. וזה מגניב.

(נתעדכן עוד כמה ימים P: )

בהצלחה לכל הרווקים והאוהבים יחדיו,

אני.