אני לומדת לצעוד מחדש.
אחרי שהכל היה נפלא, ומפתיע בבסדריות שלו,
נשברתי.
ארוחת שישי, במקום בו הכרתי אותך לראשונה.
ארוחת שישי, עם החבר הכי טוב והשותף שלך.
ארוחת שישי, עם כל מי שמקיף אותך,
מלבדך.
והחיסרון שלך שם היה לי מורגש באופן צורם.
אז הכל בא בבום.
הכעס, האהבה, הגעגוע, התסכול.
ובכיתי, ודיברתי איתך, והוצאתי מלא כאב, ונסגרתי, והתעצבנתי.
ועכשיו, עם דמעות שעוד לא התייבשו,
אני לומדת שוב ללכת.
ללכת ברחובות שעד לא מזמן היו שלנו,
אבל הפעם אני הולכת בהם לבד.
צריכה לגלות איך הולכת שוב לבד,
לראות את הרחובות דרך העיניים שלי,
מתמודדת עם כל הלהתחיל מחדש הזה-
בלי יד תומכת.
דירה חדשה,
רחובות חדשים-ישנים,
חברים ישנים-חדשים,
לבד חדש-ישן.
ללמוד מחדש ללכת.