שינויים.

אנשים מחבבים אותי.

אני יפה, חייכנית, קלילה.

אנשים צוחקים איתי, משתפים אותי..

או מתעלמים.

אבל הם מחבבים אותי.

אני נחמדה, זורמת להם בעין, שותקת מספיק אבל לא מדי,

אנשים אוהבים לראות אנשים מחייכים.

אני מהאנשים המחייכים.

אבל אני לא מהאנשים האהובים.

אז כן, מחבבים אותי. הרבה.

אבל לא נשארים מספיק כדי לאהוב.

אומרים לי שאני מדהימה, מיוחדת, אמיצה, יפהפייה..

והולכים.

לפעמים אני חושבת שזה מאיים עליהם,

לפעמים זה נכון.

לפעמים, הם מגלים משהו שהורס את התדמית,

ובורחים.

זה לא משנה. זה לא משנה אם זה משהו בהם שמפחד,

או משהו בי שמרחיק..

הם לא נשארים. הם לא משתוקקים לעוד.

ולפעמים,

באמת שרק לפעמים,

זה כואב.

אז נותר לי רק לאהוב את עצמי.

ובחיי שאני עושה עבודה טובה בתחום..

אני יודעת גם שאילולא הייתי אוהבת את עצמי ברמה כזו,

אף אחד גם לא היה מחבב.

הרי סיכמנו, אנשים אוהבים אנשים שמחייכים

(חוץ מאלו שמרגישים צורך להיות מעל אנשים כל הזמן, ונמשכים לעצב).

אז סיכמנו,

אני חייכנית, מדהימה, יפה, אמיצה, מיוחדת..

ואוהבת את עצמי.

ואבודה.

כל התוכניות לשנה הבאה רצות בראש בטיל, תוכנית אחר תוכנית אחר תוכנית..

ואני אובדת בין כולן

לא יודעת אם אני רוצה או לא רוצה ומה רוצה ו

ובכלזאת,

לשניה לא הפסקתי.

אושר.