שינויים.

כלכך הרבה אנשים נעלמו מחיי.

עם חלקם זה היה לי קשה יותר,

עם חלקם פחות..

ומעולם לא חשבתי שאת תהיי מאלו שייעלמו.

השנה האחרונה הייתה קשה איתך מאוד,

כלכך הרבה רגעים בהם לא יכולתי להקשיב לך יותר.

אני לא מתגעגעת, כי ה"פרידה" הייתה מרצוני..

אני כן מתגעגעת למה שהיינו. לזה שלא התנהגת כמו ילדה בת 17,

ושאני רציתי לשתף אותך בכל מה שעובר עליי- והרגשתי שיש אוזן קשבת בצד השני.

מדהים, איך שזה היה אנחנו. את יודעת, אנחנו כזה.. עם כל הכיוונים השונים שהחיים האלו לקחו אותנו,

זה תמיד היה אנחנו.

עכשיו יש לי חבר (עוד לא קראתי לו ככה בע"פ בפני אףאחד, אז זה כאילו עוד לא נקלט לי.. אבל הוא שם, ולדעתי הוא שם כדי להישאר תקופה. הוא עושה לי כלכך טוב),

ואת לא יודעת את זה בכלל. חבר ראשון שלי שאת לא שם, שאת לא יודעת, שאת לא חלק.

וזה פאקינג מוזר.

ישנם אנשים שעוד עולים לי בדמעות היעלמות, כמו יונתן ופיטר,

ואת.. את נמצאת על סקאלה מוזרה מאוד של רגשות.

אפשר שנחזור לאנחנו?