שנה הבאה. עוד 3 חודשים אני בת 15, ואז עוד חודשיים אני מתחילה את כיתה י'(5 חודשים מעכשיו למתקשים שבינינו). ואז.. אז רק עוד 3 שנים ללמוד. אתם קולטים? עשיתי כבר שלושת רבע ויש לי רק עוד רבע קטן ומסכן. מתוך 12 שנות לימוד- עשיתי כבר 9 (נו, 8 וחצי.. אבל מי סופר?).
(מישהי פה קצת לחוצה, אה?)
קיבלתי היום ת'מועד לבחינה למגמת מוזיקה (אה, כן- אני הולכת למגמת מוזיקה..P: ) ואני מפחדת!! מה אם אני לא אתקבל? (אני יודעת שהסיכויים לזה כמעט אפסיים, כי יש לי ציונים די טובים, ובסה"כ אני יודעת לנגן. לא מעולה או משו, אבל די טובה. מי אמר שאני לא צנועה?) ו.. אוח. וזה גם ראיון כזה, כדי לראות מי אני וכמה מוטיבציה יש לי וכל מיני חרא כזה. אוף.. אני מפחדת, מותר? רק קצת?.
בכל זאת- זה תיכון והכל ו.. אוף. אני כל כך רוצה להצליח.
ותיכון. וכיתה י'. ורק עוד 3 שנים ללמוד. וזה מפחיד.
כל שנה אני אומרת את זה. "אוי, שנה הבאה אני בחטיבה. אוי, שנה הבאה אני בכיתה ט'. אוי שנה הבאה אני בת 14" ואת כל זה עברתי. והיה בסדר. אבל עכשיו.. עכשיו נשאר עוד כל כך מעט. ואני בוחרת מסלול לימוד, ואני צריכה ממוצע והכל.. בעלייה לחטיבה זה לא היה ככה.
ופתאום זה כל כך קרוב.
ופתאום אני בשנה האחרונה שלי בחטיבה. ופתאום, אחרי שלוש שנים, אני צריכה להיפרד מהכיתה הזאת. ולהכיר אנשים חדשים. ופתאום אני כבר לא כל כך קטנה. ופתאום אני צריכה להחליט בשביל עצמי.
ופתאום.