שינויים.

מחר. פשוט.. מחר. מחר יקרה דבר, שאני מקווה שיתחיל משו ש... ישנה את החיים שלי, לטובה. מקווה לטוב. הסבר נוסף בעוד 5 שנים ^^

אה, זה רק אני או ש...

*...הבלוג שלי נראה כמו פרסומת לאורנג'?

*... המילים של השיר rape me של ניוונה נורא מעורר השראה? P: 

(rape me, למי שלא יודע, זה "תאנוס אותי")

*... האוכל על האריזה תמיד נראה הרבה יותר טעים ממה שהוא באמת? 

*... יש יותר מידי בלוגים של פקצות?

*... שהבלוגים הפכו לדבר מסחרי ברמות ועכשיו פתאום כל אחד שאין לו בלוג הוא לא נחשב?

*... אני ממש לא מצחיקה?

טוב, ועד כאן הייתה פינתנו "משפטים דפוקים שכאלו"

אני מתגעגעת לחברות שלי. כלומר, לחברות שהייתה בינינו. דאמט, יש לנו חופש! לא חבל לבזבז אותו? נו, אז ככה זה הלך.

אני שאלתי ת'חברות אם הן רוצות לצאת לסרט או משו ביום ראשון או משו כזה. אחת אמרה סבבה אבל לא ביום ראשון ולא לסרט. (אז..הא?). השנייה אמרה שאין לה חשק לצאת. אמרתי לה שתגיד אם היא רוצה משו אחר וביום אחר, אמרה שאין לה זין להגיד לאן היא רוצה ללכת וכל מה שהיא הציעה לא הלך (מועדון, פעם אחת, לפני חצי שנה בערך). קצת התעצבנו אחת על השנייה ואמרתי לה שהיא זאת שרצתה שנצא כולנו ובלה בלה בלה. השלישית בטח גם ככה תבריז, כרגיל. ונמאס לי. ואני רוצה את לירון. והיא אי שם בירושלים הרחוקה. היא הפכה לחברה הכי טובה שלי. והיא בכלל לא מחשיבה אותי לכזה חברה טובה. נו. ודנה... דנה חמודה. ודאמט. נמאס לי. מזה שאין לי חברות אמיתיות שכיף לי איתן ולהן כיף איתי. יש מתנדבים? P:

מפגשישראפסח. אוווו. לירון שיכנעה אותי ללכת. אני שונאת, אבל ממש שונאת לפגוש אנשים חדשים. כלומר, אחרי הכמה דקות ראשונות זה נייס, אבל... אוח. ראו מקרה נגה. העיקר אני אהיה עם לירון, למרות שהיא בטח תנטוש אותי לטובת כל האנשים המאגניבים והחמודים. לול. נו, נקווה לטוב.

(אה, ויש לה יומולדת בפסח, ואני אהיה אצל דודים שלי, וחרא. תדחי... או תקדימי.. פליזזזז)

הסדר הולך להיות הו כה חרא. כאילו, יופי- אני אהיה עם החצי אח שלי (נו, מצד אבא. עזבו) עם אשתו ששונאת אותנו, האחיינים שלי שלצערי אני בקושי מתקשרת איתם (לא יצא לי לבוא אליהם הרבה..) ועם, בסימן שאלה, משפחה עם ילד קטן (נו, כיתה ז') ומעצבן ועופר. שהוא.. חבר של ההורים והוא הכי נחמד שם. אני רוצה לדודים שלי!! )=

(וסבים כמובן עדיף, אבל מכיוון שאין לי ולא היו לי כבר 8 שנים האפשרות ירדה)

ומחר. הו.. מחר. התחלה חדשה, בתקווה לעתיד חדש וטוב הרבה יותר.

(ודאמט, היה לי עוד משו להגיד אבל שכחתי..) נזכרתי (=

אתם יודעים מה קלטתי פתאום? שהטיול השנתי, ההוא לאילת (אממ.. אם מישו אי פעם יקרא את זה [ואני בספק] וירצה הפניה לפוסט בבלוג הקודם כדי לדעת מה היה שם ואיך היה יגיד בתגובות ואני אוסיף פה), היה הטיול האחרון שלי עם הכיתה הזאת. היה הטיול האחרון שלי בחטיבה. ו.. זה נגמר כל כך מהר. והיה כיף, בסה"כ. קצת חרא, אבל בכלזאת- טיול אחרון עם הכיתה הזאת. ו.. התחברתי אליה, סופסוף. ולמרות שעכשיו קצת חרא עם החברות, הכיתה הזאת הרבה יותר טובה מזאת שהייתה לי ביסודי. וזה היה הטיול האחרון שלנו יחד. ואף פעם לא חשבתי שאני אגיד את זה על הכיתה המעפנה שיש לי, אבל נראה לי שאני אתגעגע. וזה מין סיום תקופה כזאת, שלשם שינוי הייתה דווקא די טובה. ו.. בתיכון, מה יהיה? עם מי אני אהיה? איך יהיה?. וזה היה הטיול האחרון שלנו יחד ככיתה.