שינויים.

אני מחורפנת ממנה, ממך, ממנו, ובעיקר בעיקר מעצמי (עדיין).

זה לקום ב-9 בבוקר, ללכת לבצפר להגיש עבודה, לנסוע לת"א (לבד), ללכת חצי שעה בת"א כשאני חצי מתה, ללכת לתחנה עם לינור ועומר (שהיו ממש חמודים), לחזור מת"א לבד כשאני כל הדרך עומדת כי האוטובוס מלאמלאמלא אנשים, ללכת לקניון לקנות דברים אחרונים למיין, ללכת הביתה לעטוף את הכל, ללכת למיין להביא לה את זה, לחזור הביתה וללמוד ללשון, לצאת עם בוניטה, להתקלח, ללכת למסיבה (שבכלל לא רציתי ללכת אליה, רק בגלל מיין), לחזור באיפוס כוחות. הכל נעשה בעייפות יתר, רעב, חוסר זמן, חוסר רצון ואי יכולת להתמודד עם עצמי.

והיום לקום ל-4 שיחות שלא נענו מרננה, כשאני יודעת שהיא רוצה לדבר עליי וממש אין לי זין להסביר לאנשים למה אין לי כח לכלום, ללכת לקנות משו כשבקושי יש לי כח לזוז, לשמוע את אמא שלי צועקת עליי, להתעצבן אפילו משיחה עם איתיז, אי רצון לעשות עכשיו כלום בשבילה, אי יכולת להסביר כלום ממה שעובר עליי ואי רצון להסביר לכולם למה אין לי זין אליהם.

באמת שהשתדלתי, את בטח לא יודעת. גם הן השתדלו. מזל טוב...69>

עריכה (אותו יום,13:45)-

לפחות העריכה פחות דכאונית...

6996 כניסות! 69 ו-69 הפוך!! P: