שינויים.

אני אוהבת גשם.

אני שונאת כשיש דמעות.

אני אוהבת כשקר.

אני שונאת כשאין לי במה להתכסות.

אני אוהבת שלוליות.

אני שונאת כשהכאב מציף את כולי.

אני אוהבת שוקו חם.

אני שונאת שאין מי שישתה אותו איתי.

אני אוהבת לאהוב.

אני שונאת לשנוא.

חורף. הוא הגיע, סופסוף. יש משו בחורף שאו ממש משמח אותי או ממש מעציב אותי.

הוא מדגיש את הלבד,

מצריך ביחד.

ועכשיו, לבד לי. והוא, כמו לעשות לי דווקא,

מגיע עכשיו. קר פה.

לבד.

(אני צריכה אותךָ, ואתה דווקא מתרחק.

אני צריכה שתחבק,

ולא תפגע,

ולא תיתן לחורף לנצח.

כי אם אנחנו יחד,

החורף כבר לא עושה לי דווקא)