לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שינויים.


remember yesterday, live today, think tomorrow

כינוי:  גברת בשינוי אדרת.

בת: 33

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

numb


זמן רב שלא כתבתי כאן ספרות יפה. ואני לא יודעת אם אני צריכה להכליל את עצמי בתוך קטגוריית ה"ספרות יפה", אבל אני די מרוצה מהכתיבה שלי. ולכן, רוצה לשתף אותה גם כאן;

"הוא לא היה בנאדם של החיים. גם לא של המוות.

תמיד התהלך בין לבין.

הוא חי את החיים הרגילים שלו, בין עבודה שהיא חצי משעממת לבין חברה שאוהבת- לא אוהבת. הוא אהב את החיים בדרכו המוזרה, היו לו את החברים שלו ואת השיגרה שלו. הוא לא פַרח, אבל הוא גם לא גווע. שיגרה.

יום אחד הוא הלך לרופא, התלונן על איזשהם כאבים. עשו לו כמה בדיקות שגרתיות, התהלך בתוך מסדרונות לבנים עם הרבה חלוקים, עבר מיד ליד- מחלוק אחד למשנהו. אף אחד לא מיוחד, אף אחד לא התייחס אליו כמיוחד.

גם התוצאות לא היו מיוחדות, עוד אחד מהסטטיסטיקה- סרטן. אמרו לו שמות מפוצצים, כל מיני תהליכים בתוך מיטות לבנות עם כל מיני צינורות שיוצאים ונכנסים לכל מיני מקומות. אבל הוא לא הקשיב, וזה לא שינה לו מה השם המקצועי ומה אחוזי ההישרדות. גם לחלוק זה לא שינה, עוד אחד מהסטטיסטיקה.

הוא הלך לחברה, שתמכה-לא תמכה. הוא הלך גם לחברים, ששתו בירה על זה. בסוף הוא גם הלך להורים, למרות שבכלל לא רצה. אולי הראה שלא רצה, אולי באמת לא רצה. הוא סיפר. אמא שלו בכתה, אבא ניגב את הדמעה הבודדה ונתן לו טפיחה על השכם. יהיה בסדר. כולם אמרו שיהיה בסדר, וחיבקו. היו המון חיבוקים. בין חלוק אחד למשנהו, זאת אומרת. כי החלוקים לא מחבקים.

הוא לא רצה לשמוע שיהיה בסדר. הוא רצה לשמוע את האמת. הוא רצה לצאת מהבועה הקטנה שכולם חיים בה, הוא רצה לפוצץ את החיים האלו שיצר לעצמו. והחברים שתו על זה בירה.

אז הוא נפרד מהחברה, שגם ככה כשלא תמכה בו- נתמכה ע"י מישהו אחר, והלך למצוא לו חיים משל עצמו. אז הוא החליף עבודה, באחת כזו שעובדים בה רק כשאפשר. בין מיטה לבנה למשנהה, בין צינור אחד להקאה אחרת. הוא גם סידר לעצמו רשימת-מוות, כזו שרשומים בה דברים שאנשים שמחים עושים.

הוא הפך להיות האנשים השמחים. הגשים לעצמו רצונות כמוסים, בין בירה עם חברים להקאה. הוא גם הקריח, כמתבקש, וגם הרזה. הרבה. אבל איכשהו, הוא התחיל קצת לחיות.

החלוקים הזמינו אותו לעוד בדיקות שגרתיות שכאלו. אתם יודעים, דחפו אותו למיטה לבנה והעבירו אותו בין כל מיני מכשירים שאת שמם לא ידע. רוב הזמן הוא גם לא ידע מה עושים לו ולמה, אבל הוא התהלך במסדרונות הלבנים ועשה מה שהאנשים בחלוקים אמרו לו. כי ככה הוא, מתהלך בחיים.

הוא לא היה מיוחד. ההורים שלו אהבו אותו, כמתבקש. הוא אפילו הצליח למצוא לו איזה חברה נחמדה, אבל הוא לא הרגיש מוכן לקשר מחייב. זאת אומרת, אתם יודעים.. בגדים חגיגיים וחופה. והיא, גם ככה לא באמת הייתה מחזיקה מעמד עם סטטיסטיקה.

התוצאות גם הן לא היו מיוחדות, עוד אחד מסטטיסטיקה. הוא לא מגיב לטיפולים, אז לא נותר לו עוד זמן רב לחיות. הכל נאמר בכזו פשטות, הוא הרגיש שהחלוקים רק רוצים לסיים עם זה. לעבור לסטטיסטיקה הבאה, אולי אפילו לנס הבא. הוא הלך, לא רצה להעיק עכשיו עם בכי ודברים שאנשים גוססים עושים.

אחרי שבוע הוא אמר לאמא שלו. היא בכתה. אבא שלו גם. אבל הם מהר ניגבו את הדמעות וניסו להיות חזקים. החברים שתו בירה על זה. והפעם גם וויסקי.

אחרי כמה זמן, זה לא באמת משנה- הוא נפטר. והייתה הלוויה עצובה כזו, כמו שראוי. אתם יודעים, עם בגדים שחורים וטישו. אח"כ גם הלכו לבית שלו ואפילו החברה ההיא, זו שהייתה נחמדה וגם זו שלא באמת אהבה- באו. וכולם הסתכלו בתמונות ואמרו כמה שהוא היה בנאדם נפלא וכמה חבל שהוא הפך לעוד אחד מהסטטיטיקה.

והחברים שתו בירה על זה. הרימו כוסית לזכרו. אתם יודעים, עם מילים יפות והרבה אהבה מזוייפת.

אתם יודעים, כמו שראוי."


אשמח לדיעה (:

וגם- איזה כיף זה לקום מוקדם! 

יום טוב,

אני (:

נכתב על ידי גברת בשינוי אדרת. , 9/3/2012 08:31   בקטגוריות סיפרותי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של botten ב-17/3/2012 04:04
 



געגוע ישן.


הוא יבוא אליי, יתקרב לאט.

אני אנסה לעצור עצמי מלבכות.

לא להראות חולשה, לא להראות חולשה.

הוא יחייך את החיוך שכה מוכר לי,

ויעטוף אותי ברכות כזו.

הוא ישים את ידיו מסביב למותניי,

ואז כל מחשבה הגיונית תיעלם לי.

אני אתקפל לכדי כדור מאוהב,

אצטנף בתוכו ולא ארצה שיעזוב.

הוא יעזוב.

אחרי כמה שניות הוא יפסיק,

ויסתכל עליי עוד כמה שניות במבט מלא תוכן.

"התגעגעתי".

הוא יגיד ויחייך, 

ואז דמעה קטנה, בודדה, תיזול לי לאט לאט על הפנים.

הוא ישים לב, ינגב אותה בעדינות,

ויחבק שוב.

הוא לא יצפה לתשובה,

ולמרות זאת.

"התגעגעתי".

אני אלחש. הוא יבין.

נכתב על ידי גברת בשינוי אדרת. , 28/1/2012 19:24   בקטגוריות סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מחשבות צבעוניות.


בלילות של שחור,

אני מדליקה אדום.

ככה, שיבעיר לי על כל הפנים,

את כל הבפנים.

 

אני יושבת על אדן החלון,

מביטה אל שמיים סגורים

עוצמת עיניים

ומרגישה עננים.

 

בלילות של שחור,

אני מתאפקת.

אני עולה למעלה,

בשקט בשקט,

סוגרת את הדלת

נועלת.

סוגרת את האור,

שיהיה שחור עוד יותר

ונותנת לכל האפור לפרוץ החוצה.

פותחת חלון,

לאט לאט,

הכל בשקט.

לוקחת מהארון אדום אסור,

שמה מוזיקה

שקטה שקטה,

כזו שעושה עוד יותר אפור

יחד עם מעט ורוד,

ויושבת.

כותבת,

מכניסה,

מוציאה,

דומעת.

 

בלילות של שחור,

אני מדליקה אדום.

נשענת אל הקיר,

מסתכלת למטה,

תוהה לגבי מחשבות אדומות כהות כהות

ומוציאה המון אפור.

והאדום מבעיר לי את כל הבפנים

ואני צועקת.

בשקט,

בשקט.

 

רק

שלא

ידעו.

נכתב על ידי גברת בשינוי אדרת. , 8/10/2011 17:17   בקטגוריות סיפרותי, תמונות מהעבר  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גברת בשינוי אדרת. ב-8/10/2011 22:27
 




דפים:  
34,980
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגברת בשינוי אדרת. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גברת בשינוי אדרת. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)