מכיוון שגם ככה אף אחד לא קורא פה, אני יכולה לכתוב מה שבא לי.אני יכולה לכתוב על זה שכואב לי, כי תמיד נתתי לעצמי להיסחף אחרי איזה בחור שעושה לי רע בידיעה מוחלטת שהוא עושה לי רע,
רק כי לפעמים הוא עושה לי טוב.
אני יכולה לכתוב על זה שנראהלי שקשה לי עם זה שדנה שונאת אותי. היא שנאה אותי מההתחלה בלי להכיר אותי בכלל, וזה רק בשל העובדה שהייתי חברה של נמרוד. וזה מבאס. ומעבר לזה שאני רוצה שהיא תחבב אותי כי, וול, אולי זו תהיה דרך נוספת להגיע לליבו של הבחור,
הבנתי שאףפעם לא הרגשתי שנואה. אףפעם. היו לי חברויות שעלו ונפלו, ופעם זה היה כי לי נמאס, פעם כי "גנבתי את החבר לידידה הכי טובה" ופעם כי דיברתי עם במקרה איזה בחור שחברה שלי אהבה (מריבות של כיתה ט', לכו תבינו). היו אנשים שלא אהבו אותי, הסיבות לרוב היו מטופשות, אבל אףפעם זה לא היה בצורה כזו ברורה, חדה וכואבת. ואני אומרת לעצמי שוב ושוב שדנה שנאה אותי אך ורק בגלל החבר אבל, יש בי חלק די גדול שרוצה שהיא תבין שאני הרבה מעבר לאקסית שלו. שהיא עשתה טעות בשיפוט, ושהיא הרסה לשנינו.
אני לא מושלמת. ולא כזו מדהימה כמו שאולי הצגתי פיסקה קודם, אני פשוט אני. מנסה להסתדר עם כולם, ובכלזאת לשמור על האני שלי. מנסה לאהוב את כל מי שרק אפשר. מנסה לחייך, כי לחייך זה כיף. פשוט הייתי רוצה שהיא תראה את זה גם.
וזה בכלל לא כזה פשוט.
אני אוהבת את הבחור הלא נכון (התלבטתי אם לכתוב מאוהבת. למזלי, זה לא נראה המצב).
כשאני אהיה גדולה, אני אהיה אמנית. לפחות במשרה חלקית. אולי אפרסם דברים שכותבת, אולי צילומים. אתלה בכל הבית תמונות שאני מצלמת ובנזוגי לחיים תמיד יכיר את הכתיבה שלי, בתקווה שגם יעריך אותה. ובעצם, אם לא יעריך אותה- כאילו שלא יעריך אותי, שהרי הכתיבה היא הצד העמוק ביותר שלי.כשאני אהיה גדולה, אני אהיה אני. בפן הכי אמיתי שרק אוכל, ויהיה שם מישהו לצידי שיעריך את זה.
כי אם לא, אם יהיה לצידי אחד שרק יזלזל- אין שום טעם לזה שהוא לצידי. אין שום טעם לי, על בחירות שגויות כלכך.
אני רוצה להאמין שבשלב כזה או אחר של חיי אפסיק להיסחף אחר בחורים שעושים לי רע, ואדע שמגיע לי משהו אחר. והפעם, בזמן.
הצבא התחיל להפחיד אותי.אני לא יודעת אפילו למה, אבל זה הרי ידוע שהפחד הכי גדול הוא מהלא נודע.
עוד שבוע וחצי, היר איי קאם. מקווה שהמכינה הזו אכן עשתה איתי שינוי ראוי.
ובתוך לילה כזה, בשעת לילה כזו, כל מה שאני יכולה לחשוב זה עליו. זה חייב להגיד משהו, לא?(המחשבות שלי באנגלית, ואני מנסה לתרגם אותן לעברית. זה מצחיק, איך שסדרה אחת מפגרת שרואה במשך שעות רצוף- יכולה להשפיע כלכך)
זה חייב להגיד שאני משלה את עצמי,
שהגיע הזמן להתגבר,
שהגיע הזמן לשקול ברצינות את הקשר הסו-קולד-ידידותי שלנו.
זה חייב להגיד שלמרות הכל,
יש בו משהו.
אבל אולי זה רק אומר שבי חסר משהו.
בברכת היי תראי את כותבת לעצמך,
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
