שינויים.

חזרתי לי מהשבוע באילת והיה די אחלה. לפעמים חם בטירוף, אבל יש דברים חדשים (4 צמידים,אחד מהם "צמיד חברות" [נשמע מפגר ככה] עם נימי, וגופייה חמודה להפליא), וחוויות חדשות ולמרות שהיה שבוע די קשה (כלמיני עניינים שלא קשורים אליכם P: ), בסופו של דבר זה היה עם נימי אז למיאכפת.

מלבד זה, אין הרבה חדש. בקרוב הולך להיות! אני הולכת לקנות מצלמה חדשה, ולהסתפר, ויהיה בביתי נשף אלטרנטיבי מגניב לחלוטין (הא לך שחר פוני! לא צריכה אותך! שמן!). אני מקווה.

אניוואי, הפי ניו ייר. רגע,לא..אמ,אין חג או משו? קיצר טוב.

אגב, אני שונאת ת'לימודים. כאילו פאק, כל פעם מסיימת עוד משו- אבל נשאר עוד כלכך הרבה! עוד 5 בגרויות (7, אם מחשיבים מועדי ב') ו2 מתכונות. א-י-ן ל-י כ-ח! אני רוצה למות. ו, יש לי כאב ראש ומחזור מתקרב. החיים לא יפים במיוחד לפעמים.

אבל, יש גם התרגשויות. כמו נשף, ודברים חדשים, ויומולדת עוד 19 ימים, וחצי שנה (שלי ושל נימי,דהה..) עוד 17 ימים וב14 ליולי זה קורה- מסיימים ללמוד! לנצח!!!!!11111 D: ואז חופש, ומקווה גם קצת עבודה, וחו"ל עם נימי, ואילת עם עות, ואז אולי גם שנת שירות (מקווה שבבאר שבע,כך שיהיה גם קרוב לנימי) ויהיה אחלה. נכון?נכון.

שוקו D:

נ.ב-

עות וסאפ, שמנות חוקיות שכמותכן! המון המון מזלטוב!! (רעות אתמול, ספיר מחר. מצאתי לי את האמצעP: )

שיהיה לכן מזה כיף של יומולדת ובכלל- אחלה של חיים. אני עוד מעט אתחיל לבכות פה, איך שאתן גדלות לי בין הידיים.. P:

לאבלאב

אני רוצה לא ללמוד להיסטוריה, ועם זאת להצליח במתכונת.

אני רוצה לסיים כבר עם כל הבגרויות-מתכונות האלו שדופקות לי המון תוכניות ובעיקר את החיים.

אני רוצה שנימי, הבנזוג שלי, החבר שלי, יוכל לבוא איתי לנשף סיום שלי. בקשה מוגזמת?

אני רוצה שיהיה לי רדיו באוטו.

אני רוצה שההורים יצאו לי כבר מהוריד ויתנו לי לנהוג לבד לכל מקום ולא רק לקניון.

אני רוצה שנימי יגור יותר קרוב.

אני רוצה לעבוד במלון פתאל באילת עד הגיוס.

אני רוצה מכינה קדם צבאית במעגן מיכאל.

אני רוצה ששני הנ"ל יסתדרו אחד עם השני.

אה, ושמעגן מיכאל יהיה הרבההההה יותר קרוב לאילת.

אני רוצה שכל התוכניות שלי לפני שכל שאלות הש"ש-מכינה-עבודה עלו על הפרק יצאו לפועל.

אני רוצה שתהיה לי בגרות טובה.

אני רוצה לסיים עם הבגרות.

אני רוצה שהבגרות האמיתית שלי, זו שמחוץ לכותלי בצפר, לעולם לא תתחיל.(מה צריכה צבא, ולימודים, ומשפחה, ומשכנתא. לא מתאים)

אני רוצה לצאת מהבית הזה.

אני רוצה שרעות תתגייס יותר מאוחר.

אני רוצה שיהיה לי כבר תפקיד לצבא, ושיהיה נחמד ומעניין באיזשהו אופן.

אני רוצה המון. אני רוצה להצליח, אני רוצה נימי, אני רוצה כיף, אני רוצה חיים, אני רוצה חברות, אני רוצה כסף.

מה באמת ייצא מכל זה?

נמאס לי. נמאס לי כלכך ברמה שאי אפשר להבין בכלל.

בא לי לבכות.

אז..... יום העצמאות,אה?

וול.

התחיל נהדר, המשיך חרא, ונגמר פחות או יותר בסדר.

למעשה, הנהדרות התחילה ביום ראשון. קיבלתי מהרבה תגובות על הפוסט האחרון ושאלות מה קורה עם נימי וכאלה. פוסט קשה, מודה. מניחה שבא בעיקר כי מפליא אותי כמה שהבנאדם היה נהדר בכל הזמן הזה ופתאום הכאיב והכעיס ככה. אבל עזבו שטויות, ברגע שראיתי אותו נשכח הכל.

המשכנו לנו לביתי הקט שם הכנתי לו ארוחת איזה-כיף-יש-לנו-ארבעה-חודשים. היה חביב למדי, חוצמזה שקיבלתי מתנה מגניבה וחמודה להפליא. למחרת בצפר. איזהכיף. לא זכור לי שהיה משו מיוחד, חוצמזה שמיכאל אמר שיש לי חבר חתיך XP נהנהנה איזה כיף יום זיכרון.

לא

לא באמת.

היה לא פשוט. אףפעם לא פשוט לי. זה סיפורים, ושירים, ומבטים, וכאב. ופתאום האח חוזר עם מדים הביתה, ובחיי שזה צרם. לפחות לא הייתי בצפירה לבד ().

ביום העצמאות אכלנו עם משפחת יצחקי (אכןכן) ודווקא היה חביב. אפילו החבר קיבל מחמאות לאחר מכןP: המשכנו לנו לרוקע"צ, ומלבד זה שבהתחלה יצא לי החשק מכל היודניקים ומטה הסביבתיים והסיבוך עם ההסעות, היה דווקא אחלה. אהכן, והפרט המזערי של גניבת הארנק. בפעם השנייה בחצי שנה. הפעם השלישית שאוציא ת.ז בשנתיים. כל החיים שלי שם בערך, וזה לא כיף בכללללל. ההורים כועסים, החבר מרגיש אשם (הארנק היה עליו), אבל את הכל שורדים. לקח לעתיד ילדים? לא לתת לי דברי ערך. וגם לא לשים את כולם באותו מקום (לא יכולת להגיד את זה קודם ספיר?XD). מבאס טילים. כמובן שזה לא נגמר בזה, ההורים (ומסכימה איתם,למעשה) לא נותנים לי לנהוג כל עוד אין לי רישיון. עוד שבוע וחצי אמורה לקבל את הרישיון החדש (כלומר, זה שללא המלווה..) אך היום ל'שמחתי' גיליתי שניר, שהסתיים לו המלווה לפני חודש ויותר, עדיין לא קיבל את הרישיון. אלה הולכים להיות שבועות קשיםP: אה,ו- הסיפור ארוך, אבל כמעט שנימי חזר לאילת בלי תיק. שכח אותו באוטו של ההורים שלי, שמיהרו מרמת השרון לנסוע למרכזית ת"א כדי להביא לו את התיק. אח אחחחחח, סיפורים.

נפרדנו באווירה קצת מתוסכלת, ושעה לפני שהיינו אמורים, אבל בהסתכלות לאחור- עזבו את כל השטויות של יום רביעי- יש לי חבר והוא חתיך וחמוד ואני מאוהבת עד השמיים. חוצמזה שאנחנו מגניבים, כי יש לנו ארבעה חודשים.

עומס בומס להלהלה. הנה הוא מגיע.

נשרוד? חייבים.

אז מה צפוי לנו חברים וחברות?

ערב מגמה עוד כמה ימים (יש לי סולו, כתוב ואלתור. וויש מי לאק), עוד שבוע קונצרט. לאחר מכן שלל מתכונות ובגרויות וכיף בסגנון. אבל מלבד היסטוריה ואזרחות, חושבת שאשרוד. (למרות שגם מתמ' בסכנה כרגע \= )

ווווווווייייייייייייייייייייייי

סקס.

מתחשק לי חוויות חדשות. אנשים חדשים.

ומלאן כסף.

ביי ביי (:

עריכה (אותו יום, כמה דק' אח"כ)-

סטטיסטיקות זה דבר מטריד! מישו חרש לי את האמ-אמא של הבלוג, בעיקר ב26.4, ופעמיים חיפשו "טל יהלום" בישרא. מההה אתם רוצים?!

(אגב, אליקוש שמנמן, יודע שמלא נכנסים אליי דרך הבלוג שלך? ממזמן כבר שמתי לב לזה..)