שינויים.

השבועיים-שלושה האחרונים היו מלאים בערפל. 

ערפל לא נעים, סמיך כזה, שמקשה עליי לראות אושר זוהר.

הקבוצה שלי שהתפרקה לה ועימתה אותי עם כל החששות של מי אני בתור מנחה,

הרגשות האוהבים לאנשים הלא נכונים,

יחד עם חוסר גדול באנשים נכונים,

וחולי שצבע לי חולשה את הכל. 

סירוב של דורון מעורר בי ערפל מהסוג הנבגד. אבל נבגד במסווה, שהרי הוא לא חייב לי דבר. 

נבגד בעצמי. הרי ידעתי, ידעתי כבר מזמן- הוא לא שלי, אני לא שלו,

ואהבה לא תהיה בינינו. 

זמני.

אני ממלאה את עצמי בתחליפי אהבה,

ואח"כ בוכה שזה כואב שהם לא אוהבים באמת. 

אני צריכה לסיים קשרים שעושים לי רע,

אני צריכה להתאמן בלהיפרד גם כשכואב- כי לטווח הארוך זה יותר טוב לי. 

אני צריכה להפסיק לדחות את הקץ.

ו.

לא יודעת

איך

עושים את זה.

כלומר, טכנית אני יודעת. כמובן. 

אבל, יש בפרידה הרבה יותר מהחלטה על מיקום ובחירת מילים מותאמות. 

יש בה גם את המילים שלעולם לא ייאמרו יותר,

ומגע שייעלם,

והרגשות שישנם אשר נאמרים בלי מילים

ומבטים מתחמקים. 

עם זאת,

ברור לי שהערפל של התקופה הזו אולי יהיה פחות סמיך,

אך כדי שייעלם לחלוטין- אל לי לחכות לשינוי במזג אוויר.

בחירה להעלים מחיי אנשים שאני אוהבת.

שניים במספר, שניים במכה.

מבלבלים את ליבי ו,

נבגדת. על ידי. 

איך יוצאים מעצמי?

(פיטר יוצא עם מישהי.

פיטר. יוצא.עם.מישהי.

זה כואב, ובתכלס- זה גם מלא קנאה. בו. 

ואני מאושרת, החיים שלי תמיד מדהימים. הכנתי אלבום תמונות להורים והם התרגשו בטירוף וזה היה ממש כיף.

אני מתחילה מחר פרק חדש בחיים.. ואני אמצא מישהו, פשוט ש,

חזרתי לדבר עם פיטר כי הייתי צריכה קצת מישהו שיבין, אבל מה שהיה לו להגיד זה "התחלתי לצאת עם מישהי".

והוא לא סילק אותי.. הוא דווקא מאוד רוצה אותי בחיים שלו,

אבל זה לא מורגש. כבר לא.

אני מפחדת מהפרק החדש הזה, מפחדת ומתרגשת ולחוצה טוב כזה, אבל עדיין.

אני שונאת לארוז.)

אתה לא מודע עדיין לזה שאתמול נפרדו דרכינו.

ואני גם לא אגיד לך את זה עד שתיצור איתי קשר,

ולמרות שמקווה שתיצור קשר-

אני ממש לא חושבת שזה יקרה.

וזו החלטה בוגרת מצידי, סך הכל.

אתה לא עושה לי טוב

כלומר..

אתה עושה לי מלא טוב.

ושם טמונה הבעיה.

(אבל פגעת לפני כמה ימים. היית כזה חצוף בהערה הזו,

ופתאום הבנתי עכשיו כמה שהחוסר אמפתיה שטענתי אליה- באמת נמצאת שם.

אתה מתוק, אתה בחור טוב, אתה מלא בשמחה ואושר,

אבל אתה לא מסוגל להתמודד עם החיים. עם האמת, עם השליליות, עם הפחד.

כי הרבה יותר קל לטאטא מתחת לשטיח ולחייך,

נכון?)

הקשר הזה היה דפוק. הוא היה דפוק לפני דן ואחרי דן,

ואני כלכך כועסת על עצמי שנשארתי, וחזרתי, 

וכועסת עלייך שהיית כזה מניאק לפעמים.

"צרימה קלה" עאלק. "צר לי שהסתיים בצרימה קלה".

אדיוט, כשאתה אומר לחברה שלך שאתה לא מעריך אותה ורוב מה שהיא אומרת זה שטויות,

ואלו המילים האחרונות שיוצאות לך מהפה,

זו לא "צרימה קלה".

לא הייתי צריכה לשלוח לך סמס. ניסיתי להיות בוגרת, קלילה.

מקווה שלפחות צבט לך קצת בלב ששמעת אותי כלכך מאושרת אחרי הפרידה.

הקשר הזה היה דפוק. לפני דן, ואחרי דן,

אבל בחיי שאני מצטערת על דן.

כל קשר של אהבה לא צריך לקבל כאפה כזאת,

ולמרות שיש לי מלא אנטי אלייך-

אתה של אותה תקופה..

לא הגיע לך.

(אתה של עכשיו, או לפחות האחרון שהכרתי..

וואלה, לא יודעת אם לא הגיע לך).

אני באמת מצטערת. זה לפעמים מכה לי בפנים,

והקטע הכי נורא..

שזו הייתה נשיקה טובה.

הוא רצה להמשיך אותה, ואני שבאותה שנייה שנישקתי הבנתי מה עשיתי-

הפסקתי אותו,

אבל.

היה בי צד שממש לא רצה להפסיק.

דאמ.

דאמ.

איך יכולנו ליפול ככה, שנינו?

ואתה עוד חירטטת לי את השכל על זה שאתה רואה אותי אשתך, אם ילדיך?

תגיד לי, איך אתה לא מתבייש? אפילו את עצמך אתה לא מעריך-

אם אתה נמצא בקשר בו אם ילדייך היא דמות שלא שווה הערכה בעינייך.

סעמק.

נמאס לי.

נועדתי לגדולות, אני יודעת את זה. אני מרגישה את זה.

לא נועדתי להיות מזכירה, ולא להיות עקרת בית. נועדתי לצעוק.

אני פשוט עדיין לא יודעת מה אני אמורה לצעוק, איך ואיפה.

אבל אני יודעת שיש לי קול שצריך להישמע.

בברכת סעמק אפשר שהחיים האלה כבר יסתדרו?@!

אני.

(לעצמי-

אני באמת מאושרת. רגעי נפילה שכאלו לא גורעים. כלומר, הם גורעים רגעית,

אבל- טוב לי. והיה היום אחלה אימון, ובכלל יום מעולה.

אפילו התחלתי עם מישהו. אולי זה שקצת נפנף עשה לי רע.

ממ.)