רק בשבועיים האחרונים הבנתי את חשיבות התהליך של לקום בבוקר, לשתות קפה, לפתוח את הטלוויזיה על ערוץ אקראי לחלוטין ולתת למוח לקלוט אינפורמציה לא נחוצה שבעתיד תוביל לסתימה רצינית.
רק עכשיו כשהחופש (הדבר היקר לי מכל) נלקח ממני אפשר לומר, אני מבינה כמה הייתי צריכה להעריך את שעות חוסר המעש'.
וכשאני יוצאת מהבית ב 7 וחצי בבוקר, מעיפה מבט על הרחוב הריק שעד לפני שעתיים היה חשוך לגמרי ונושמת את האוויר הקר,
אני קולטת שבכל החודשיים האחרונים זו הייתה השעה בה הייתי חוזרת הביתה...עייפה, לא מפוקסת ובעיקר מרוצה.
התלות לאט לאט משתלטת לי על המוח והורגת אותי בשלבים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זילבר.