כבר עידכנתי היום, ובכל זאת יש לי דחף לא מוסבר לעדכן שוב, למרות שאני יודעת שהתקופה האחרונה שלי מורכבת מידי ואני לעולם לא אצליח להעלות אפילו חלק זעיר ממנה בכתב.
אני מתגעגעת לימים שבהם לא היה יותר מידי מה לומר. התקופות הקצרות שבהן הייתי ישנה טוב ועמוק, קוראת המון, ומשחיטה מחברות על גבי מחברות עם הכתיבה והציורים שלי.
כשעוד ידעתי מה היא הערכה ומה הוא כבוד... כשהכרתי במושג מוסריות.
ולא שעם הזמן הפכתי למפלצת חסרת מצפון וערכים...אלא שהם נחלשו ונשחקו, ופינו טיפה מקום לאגואיזם.
גם בסדר העדיפויות שלי התחולל שינוי קטן...
המשפחה אמנם עדיין בתחתית, ולא מבחירה, אבל החברים גם ירדו קצת למטה, ואני לשם שינוי עליתי קצת מעל כל אלה..
ולא כי מתחשק לי להיות אגוטיסטית ולדחוק מתחתיי את כל מי שהוא בעצם לא אני,
אלא כי הזנחתי את עצמי מעט, והגיע הזמן להרים את עצמי חזרה למעלה.
ויש לי עוד המון מה לומר, ומה לנתח,
אבל נעצמות לי העיינים אז אני אלך לישון.
לילה טוב אנשים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זילבר.