כל דבר בידיים הלא נכונות, עלול לאבד המון מערכו. כל דבר. בלי יוצא מן הכלל.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
אני גרועה. אני גרועה בלנצל הזדמנויות. מישהו שם למעלה משתמש בזה. גורם לי אחרי זה לבכות. להתחרט.
זו לא חוכמה לשבת על הספה עם ערימת אוכל מכובדת שכביכול נועדה להקל על המועקה, ולקרוא לעצמך 'טיפשה'.
אני יודעת. יש לי בעיה עם ניצול כח. אני נוטה למנוע את הנאתי הפרטית בשל דאגה לכל קרובי האגואיסטים.
אני כמעט בטוחה, שאם הייתה לי הזמדנות של פעם בחיים לקבל משאלה אחת למימוש - כל אחת שתעלה במוחי,
הייתי מבקשת פסנתר לא גדול שימעך את אחותי בצורה יסודית. ועם כמה שזה נחוץ, זה בזבוז. בזבוז משאלה.
אני עוד יותר בטוחה, שאם הייתה לי הזדמנות לא מוסברת לבקש כל דבר שארצה, כל דבר שאצליח לחשוב עליו,
אני אביט ימינה, שמאלה, ממש כמו לפני חציית כביש, לחפש מתנגדים. לחפש את אותו אחד שיעמוד ביני לאוטופיה.
אני יודעת, שאם פתאום באופק, יופיע מימוש החלום הקטן שלי, אם פתאום הוא ימצא ממש קרוב, במרחק נגיעה,
אני אהיה מסוגלת לוותר עליו רק כי בעסק כלול מעט מאמץ.
כמו כל דבר שאצבעותיי זכו לגעת בו, הכח מתפורר. מאבד את משמעותו. הופך חזרה לפנטזיה הפרטית שלי. לחלום.
רק אלוהים יודע כמה באמת נמאס לי לרדוף אחרי כל נקודה בחיים שלי. רק אלוהים מבין כמה אני באמת שונאת את הרדיפות אחרי מה שסה"כ מגיע לי אחרי מאמצים אין סופיים. רק אלוהים.
לילה טוב אני מניחה. 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זילבר.